שער הבטחון, פרק ד
השער הרביעי, שער הבטחון
פרק רביעי
כמו שאמרנו לגבי בטחונו של האדם בענין חייו, כך נאמר לגבי חיוב האדם לחפש אחר סיבות הבריאות, ומזונותיו, ומלבושו ודירתו. כי הסיבות מצד עצמן אינן מועילות לו כלום, אלא כל מה שבא אליו זהו בגזרת הבורא יתברך. וכמו שבעל האדמה חורש ומנכש וזורע ומשקה, ואז הוא בוטח בה' שיצמיח אותה וישמרנה מהפגעים, ותתרבה תבואתה ויברך אותה הבורא, ואין ראוי לו להניח האדמה בלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא, שתצמיח האדמה ללא זרע שקדם לו. כך בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווים לחזר אחר פרנסתם, יחד עם הבטחון באלוקים. ואל יחשוב האדם כי הסיבה מצד עצמה תועיל או תזיק לו מאומה, אם לא רצון ה'.
ואם תבא לו פרנסתו דרך אחת העבודות שהתעסק בהם, ראוי לו שלא יבטח בסיבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה, ויטה לבו אליה, כי מחמת כן יחלש בטחונו באלקיו. ואין ראוי לו לחשוב כי הסיבה ההיא תועיל לו יותר ממה שקדם ברצון ה', ואל ישמח בהדבקו בסיבה זו וגרמתו אליה, אלא יודה לה' אשר שלח לו פרנסתו לאחר יגיעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק, כמו שנאמר 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'.
וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"
(הקדמת המחבר)
