ו. אף הנשים אסור להן לאכול ולשתות קודם הקידוש בליל שבת. אבל ביום שבת, אם הן רגילות להתפלל שחרית, מותר להן לשתות תה או קפה (אף עם סוכר) קודם התפלה. ואם אינן רגילות להתפלל שחרית, אסור להן לטעום כלום קודם הקידוש. ויש אומרים שבכל אופן מותר להן לאכול לפני קידוש של שחרית. ולכן אשה מינקת וכדו', יכולה לסמוך על דבריהם לאכול בלי קידוש של בוקר.
ז. מן הדין מותר לאכול אכילת עראי, כגון פת עד כביצה, ופירות (אפילו הרבה), בלי קידוש, בין שחרית למוסף, בין בשבת בין בימים טובים, ואפילו בראש השנה קודם התקיעות, או בסוכות קודם נטילת לולב. ומכל מקום אין להקל בזה אלא לאדם חלש, ובאופן שאין לו אפשרות לקדש על היין תחלה. אבל כשיש לו אפשרות לקדש תחלה, יקדש וישתה כמלא לוגמיו, ויאכל כזית עוגה או יותר עד כביצה, ואח"כ יאכל פירות כאשר ירצה. ואחר תפלת מוסף יחזור ויקדש על היין ויסעוד סעודת קבע, לצאת ידי חובת סעודה שניה של שבת, שהרי אין יוצאים ידי חובת סעודת שבת אלא בפת.
