193. הלכות מוקצה, מו-מז
מו. דבר שהוא בכלל מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו, אם בעליו ייחדו אותו מערב שבת לשימוש קבוע המותר בשבת, מותר לטלטלו, ודי בכך שייחדוהו במחשבה בלבד. ואם הוא דבר שרגילים להשתמש בו כמות שהוא, במקום הצורך מותר הוא בטלטול אפילו לא ייחדוהו אלא לשבת אחת. וכן דבר העומד לשימוש חד פעמי, כמו חול שייחדוהו מבעוד יום לכסות בו צואה או קרח וכדומה, מועיל יחוד זה להפקיעו מתורת מוקצה.
מז. חול שבשפת הים, מוקצה הוא. וכן הדין לגבי חול המוכן לצורך בניה (אף אם ילדים רגילים לשחק בו בימות החול), אך חול המכונס בארגז-חול למשחק ילדים, אינו מוקצה ומותר לטלטלו.
ההלכות הן מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה', וכל הזכויות שמורות ליורשי המחבר, הגרי"י נובירט זצ"ל. אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"יְכוֹלָה הִיא שַׁבָּת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וִיקַבְּצֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגָּלוּתֵינוּ.
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
