מסכת אהלות, פרק ו, משנה ג

משנה ג: כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָהוֹר. מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָמֵא. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הַבַּיִת טָמֵא. וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת:

משנה ג: במשניות הבאות יבוארו הדינים באופן שיש טומאת מת הנמצאת בתוך כותל, להיכן מתפשטת טומאה זו. כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת – כותל שעל ידו נעשה הבית (למעט מהאופן המבואר במשנה ו', שהבית יצר את הכותל), יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. ומבארת המשנה, כֵּיצַד הוא דין זה, כֹּתֶל של בית שֶׁהוּא פונה מצידו השני לָאֲוִיר, כגון כותל שבין בית לחצר, או בין בית לגינה וכדומה, וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ – בתוך עובי הכותל, כגון שנסדק הכותל והוכנס לתוכו כזית מהמת המטמאת בטומאת אהל, אם היתה הטומאה מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים – בחצי עובי הכותל הסמוך לבית עצמו, הרי זה נחשב כאילו הטומאה בתוך הבית עצמו, והַבַּיִת כולו טָמֵא, וכיון שאנו מחשיבים את הטומאה כנמצאת בתוך הבית, והיינו בתוך אהל, הרי אותו אהל המביא את הטומאה לכל הבית חוצץ בפני הטומאה שלא תתפשט למעלה מהאהל, וְלכן הָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן – על עובי הכותל מלמעלה, אפילו כנגד הטומאה ממש, טָהוֹר. אך אם היתה הטומאה מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ – בחצי עובי הכותל שאינו סמוך לבית, אלא סמוך לאויר העולם, אין הטומאה נחשבת כמונחת בתוך הבית, ולכן הַבַּיִת טָהוֹר, וכיון שאין הטומאה נחשבת כמונחת בתוך אהל, אין הבית חוצץ בפני הטומאה, וְלכן הָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן – על גבי עובי הכותל, הרי הוא טָמֵא (ומדובר כשאין בתוך עובי הכותל אויר טפח מעל הטומאה, ולכן נחשבת טומאה זו כ'טומאה רצוצה' הבוקעת ועולה עד לשמים). היתה הטומאה מונחת בעובי הכותל מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – בדיוק באמצע הכותל, הרי היא נחשבת כמונחת בתוך הבית וכל הַבַּיִת טָמֵא. וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן – על גבי עובי הכותל מלמעלה, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, כיון שמה שאנו מחשיבים את הטומאה כמונחת בבית לטמא את כל הבית היינו מספק ולחומרא, אך מאידך גם מחמירים להחשיבה כמי שאינה מונחת בתוך הבית ומטמאה את מי שעומד על גבי הכותל, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שלשיטתם מחשיבים את הטומאה כנמצאת בבית בתורת ודאי, וכשם שהבית נחשב כאהל להביא את הטומאה לכל הבית, כך הוא נחשב כאהל לחצוץ בפני הטומאה שלא תתפשט למעלה, והעומד על גבי הכותל אינו נטמא. רַבִּי יְהוּדָה חולק על כל הדינים שהתבארו במשנתנו ואוֹמֵר, כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת – כל טומאה הנמצאת בתוך הכותל, בין בחצי העובי הסמוך לבית ובין בחצי העובי הרחוק מהבית, נחשבת הטומאה כמונחת בתוך הבית, ונעשה הבית כאהל המת להביא את הטומאה לכל הבית, ולחצוץ בפני הטומאה למי שעומד על גבי הכותל וכדומה.