164. הליכה (ב)

וְיִלְמַד הָאָדָם קַל וָחֹמֶר מֵאָדָם שֶׁהוּא טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו אוֹ בְּחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וּבַעֲסָקָיו, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ בֵּין אֲנָשִׁים וְלֹא יוֹצֵא לְטַיֵּל, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ, הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶּׁהַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, כִּי עַל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ", לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין לֹא יַסְפִּיקוּ לוֹ, וְהַזְּמַן יְקַר הָעֵרֶךְ, וְכָל רֶגַע שֶׁיַּפְסִיד הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר. וּכְבָר כָּתְבוּ חַכְמֵי הַמּוּסָר שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁאוֹמְרִים לוֹ קַח לְךָ אוֹצָר גָּדוֹל שֶׁל זְהוּבִים וּסְפֹר אוֹתָם, וְכָל מַה שֶׁתִּסְפּוֹר יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁבְּוַדַּאי אוֹתוֹ אָדָם לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע לִהְיוֹת סוֹפֵר וְהוֹלֵךְ בְּכָל כֹּחוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהַרְוִיחַ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה'".