(89) שער התבונה, פרק ה

וְכֵן שַׁיֶּכֶת מִצְוָה זוֹ שֶׁל אַהֲבַת רֵעִים קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה גַּם כֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא חֲבֵרוֹ לִידֵי בִּזָּיוֹן. כְּמוֹ שֶׁאִם הָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה בָּא לָדוּר בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ דַּרְכּוֹ וְהַנְהָגָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, הוּא מְשׁוֹטֵט בְּרַעֲיוֹנָיו לִמְצֹא שָׁם אוֹהֵב נֶאֱמָן, אֲשֶׁר יוֹדִיעַ לוֹ דַּרְכֵי הַנְהָגָה שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְאִם יִרְאֶה שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, יֹאמַר לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדַע מִמַּה לְהִזָּהֵר, וְלֹא יִתְבַּזֶּה עַל יְדֵי זֶה בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר. כֵּן בְּזֶה הָאֹפֶן מַמָּשׁ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לַחֲבֵרוֹ, דְּהַיְנוּ אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁיִּכָּשֵׁל בְּאֵיזֶה דָּבָר, אֲשֶׁר לֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לוֹ, אַף אִם אֵין בָּזֶה אִסּוּר, מְחֻיָּב הוּא לוֹמַר לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה עַל יְדֵי זֶה. (וּכְהַאי גַּוְנָא מָצִינוּ בְּהוֹרָיוֹת דַּף י"ג: בְּר' יַעֲקֹב בֶּן קַרְשִׁי עִם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, עַיֵּן שָׁם, וְיוֹתֵר מִזֶּה מָצִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין בְּכַמָּה תַּנָּאִים, שֶׁהִמְשִׁיכוּ עַל עַצְמָן בִּזָּיוֹן כְּדֵי לְסַלֵּקּ בָּזֶה מֵעַל אַחֵר). וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא רוֹאֶה עָלָיו, שֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עַל פִּי הַדִּין, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב הוּא לוֹמַר לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ עַל הַדָּבָר הַהוּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּרָעָה בָּזֶה וּבַבָּא וִיקַיֵּם בָּזֶה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הוֹכָחָה וְגַם הַמִּצְוָה שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְכַנַּ"ל.

וְיַגִּיע מִזֶּה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּקֵּן אֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲבָל אִם, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, וְאַדְּרַבָּה יֵלֵךְ וִיבַזֵּהוּ עֲבוּר זֶה בִּפְנֵי אֲחֵרִים, מַה יֵּשׁ לוֹ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִזֶּה?