(90) שער התבונה, פרק ה

הָא, לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן, שֶׁהִתְנַהֵג בְּאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה, וַחֲבֵרוֹ הָלַךְ לְעֵינֵי אָבִיו וּפִרְסֵם דָּבָר זֶה בִּפְנֵי רַבִּים. בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תַּרְעֹמֶת גְּדוֹלָה עָלָיו, בְּאָמְרוֹ: הָיָה לְךָ לְהוֹכִיחוֹ עֲבוּר זֶה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְהָיִיתִי נוֹתֵן לְךָ גֹּדֶל תְּשׁוּאַת חֵן עַל זֶה, אֲבָל לֹא לָלֶכֶת תֵּכֶף וּלְפַרְסֵם אוֹתוֹ לִגְנוּת וּלְבִזָּיוֹן בְּעֵינֵי הַכֹּל. וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּךָ, שֶׁאֵין כַּוָּנָתְךָ בִּשְׁבִיל קִנְאַת הָאֱמֶת, דְּאִם כֵּן, יוֹתֵר טוֹב הָיָה לוֹ וְגַם לְךָ אִלּוּ הָיִיתָ מוֹכִיחוֹ עַל זֶה, אֲבָל כַּוָּנָתְךָ רַק לְחַיֵּב וּלְהַרְשִׁיעַ אֶת חֲבֵרְךָ וְלִשְׂמֹחַ לְאֵידוֹ, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב.

כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְּדוֹשׁוֹ, כִּי הֵם אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת בָּנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם", וְשָׂמֵחַ בְּטוֹבָתָם וּמִצְטַעֵר בְּצָרָתָם וּבִזְיוֹנָם, וְהוּא הוֹלֵךְ לְעֵינֵי הָאָב, אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמְבַזֶּה בְּנוֹ בִּפְנֵי אֲנָשִׁים לְלֹא תּוֹעֶלֶת, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ מִזֶּה? וּכְלָל כָּתַב לָנוּ הָרַמְבַּ"ם בְּעִנְיַן מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שֶׁיָּחוּס עַל מָמוֹן וּכְבוֹד חֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל מָמוֹן וּכְבוֹד עַצְמוֹ. וְזֶה לְשׁוֹן הַתָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק כ"ח: וְכֵן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי אֲהוּבַי, כְּלוּם חָסַרְתִּי דָּבָר שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִכֶּם? וּמָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה וְתִהְיוּ מְכַבְּדִין זֶה אֶת זֶה וְתִהְיוּ יְרֵאִים זֶה מִזֶּה, וְלֹא יִמָּצֵא בָּכֶם עֲבֵרָה וְגֶזֶל וְדָבָר מְכֹעָר שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי פְּסוּל מֵעוֹלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.