מאמר ראשון, קיד-קטו
קיד. הכוזרי: נכון, אם הייתם מקבלים עליכם מצב זה של שפלות מתוך רצון, אבל זה אינו כך, כי לו יכולתם להרוג את אויביכם – הייתם עושים זאת. והמצב הנוכחי כפוי עליכם, מתוך הכרח.
קטו. החבר: גילית חרפתי מלך כוזר. אמת הוא שאילו היה רוב קהלנו סובל מצב זה של דלות ושפלות, לשם ה' ולכבוד תורתו, לא היתה ההשגחה האלוהית משאירה אותנו כך בפרק זמן ארוך כזה, והיינו מקרבים את זמן הגאולה העתידה שאנו מיחלים אליה, ונחשבים לתפארת בעיני הדור האחרון שיהיה בזמן המשיח (על הסבל שסבלנו את הגלות). אכן, מיעוט הציבור מקבל את עונש הגלות מתוך הכרה זו (ורוב העם שאינו במדרגה זו, אף הוא אינו נושא את עול הגלות מתוך הכרח גמור), והסכמתו למצב זה, יש לראות כדבר שבין הרצון הגמור להכרח כפוי. כי אילו רצה להמיר דתו, יכול היה לעשות זאת ללא כל מאמץ, באמירת מלה מסוימת, והיה נפטר מעול הגלות (ונעשה כאחד מהאומות), ואף להיות חבר לרודפינו ונוגשינו. וגילוי רצון זה לא נעלם מעיני ה' יתברך, השופט הצדיק, משלם השכר.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
