יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 108, מסכת יבמות, פרק שנים עשר

מברר הרי"ף את ההלכה בענין זה של חליצה ליבם שרגלו הפוכה: אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לֵית הִלְכְתָא כַּאֲמֵימַר – יש מי שאומר שאין הלכה כאמימר בדין זה, ודייקו זאת מִדְּאָמַר רַב אַשִּׁי 'לְמַאי דְּקָאָמַר אֲמֵימַר' – 'לפי מה שאמר אמימר', מִכְּלָל – ומשמע מכך, דְּאִיהוּ לֹא סְבִירָא לֵיהּ – שרב אשי עצמו אינו סובר כן. וְעוֹד, דְּהָא תְּנָן – שהרי שנינו במשנתנו, מֵאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, מֵאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, והבינו אותם מפרשים שכוונת המשנה לאופן שנקטעה כף רגלו, ומכל מקום אם היתה הקטיעה למטה מן הברך, הרי זו חליצה כשרה, וממילא אף כשהתהפכה כף רגלו אין זה גרוע יותר מאופן שנקטעה רגלו לגמרי.
דוחה הרי"ף את אותה שיטה: וַאֲנָן לֹא סְבִירָא לָן הָכִי – ואנו איננו סוברים כך, דְּאִי אִיתֵיהּ לְהַאי סְבָרָא – כיון שאם סברא זו נכונה, הֲוָה לֵיהּ אֲמֵימַר מַפְלִיג אַמַּתְנִיתִין – נמצא שאמימר, שהוא אמורא, חולק על משנתנו, וְלֵיכָּא לְמֵימַר דְּפָלִיג אֲמֵימַר אַמַּתְנִיתִין – ולא יתכן לומר שאמימר חולק על משנה. וְעוֹד, אִי פָּלִיג אַמַּתְנִיתִין – אם אכן היה אמימר חולק על המשנה, הֲוָה מוֹתְבִינַן לֵיהּ תְּיוּבְתָּא מִינָא – היתה הגמרא מקשה עליו ממשנתנו, וּמִדְּלֹא אוֹתְבִינַן עֲלֵיהּ מִינַּהּ – ומכך שלא הקשתה עליו הגמרא ממשנתנו, שַׁמְעִינָן מִינָּהּ – יש ללמוד מכך, דְּמַתְנִיתִין טַעֲמָא לְחוֹד וַאֲמֵימַר טַעֲמֵיהּ לְחוֹד – שהדין של משנתנו יש לו טעם בפני עצמו, ודינו של אמימר הוא טעם בפני עצמו, ואין שייכות ביניהם. וטעם החילוק ביניהם, דִּסְבִירָא לֵיהּ לַאֲמֵימַר דְּבָעֵי לְתָרוֹצֵי [לְרַגְלֵיהּ] עַל אַרְעָא וְחָלֵיץ – שדינו וסברתו של אמימר היינו שצריך היבם להעמיד את רגלו על הארץ כראוי ולחלוץ, כִּדְקָאָמַר בְּהֶדְיָא – וכמו שאמר בפירוש, מַאן דְּחָלֵיץ צָרִיךְ לְמִידְחֲסֵיהּ לְכַרְעֵיהּ, וְהַאי דְּמַסְגֵי אַלוּחָתָא דְכַרְעֵיהּ – וממילא אותו שרגלו מהופכת והולך הוא על צידה השני, לֹא מָצֵי לְתָרוֹצֵי לְכַרְעֵיהּ עַל אַרְעָא – אינו יכול ליישב רגלו על הארץ כראוי, הִילְכָּךְ לֹא חָלֵיץ – ולכן אינו חולץ. וּמַתְנִיתִין – ואילו משנתנו, דְּקָתָּנֵי – ששנינו בה מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, לָאו – אין מדובר באופן דְּנִקְטְעָה רַגְלוֹ, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁקָּשַׁר את רְצוּעוֹת המִנְעָל לְמַטָּה מֵאַרְכֻּבָּה, וְשַׁמְעִינָן מִינָּהּ – והחידוש במשנתנו הוא בכך דְ'שׁוֹקוֹ' נַמִּי 'מֵעַל רַגְלוֹ' קָרֵינָא בֵּיהּ – שגם חליצה מהשוק נחשבת כחליצה 'מעל רגלו', כלשון הפסוק, וְכֵיוָן שֶׁהִתִּירָתָן יְבָמָה מִשָּׁם, מֵעַל רַגְלוֹ קָרֵינָא בֵּיהּ – התקיים הפסוק 'מעל רגלו'.
מסייע הרי"ף לפירושו במשנתנו, וְהָכִי גַּרְסִינָן – וכך גם מבואר בִּירוּשַׁלְמִי (הלכה א), אָמַר רַב, כֵּינֵי מַתְנְיָאתָא – יש לבאר את כוונת משנתנו, בְּקָשׁוּר מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, הרי שאין כוונת המשנה ליבם שנקטעה רגלו, אלא לבאר את מקום הקשירה ברגל. וְגַרְסִינָן נַמִּי הָתָם – ועוד למדנו בירושלמי, עִקַּר חֲלִיצָה היא הַתָּרַת הָרְצוּעוֹת, וְכֵיוָן דְּהִתִּירָתָן מֵעַל שׁוֹקוֹ, מְקוֹם קיום המִצְוָה הוּא, דְ'מֵעַל רַגְלוֹ' אָמַר רַחֲמָנָא, וְשׁוֹקוֹ של האדם, 'מֵעַל רַגְלוֹ' הוּא – זהו המקום המכונה 'מעל רגלו'. מסיים הרי"ף את ישובו, הִילְכָּךְ לֹא קַשְׁיָא לַדַּאֲמֵימַר וְלֹא מִידִי – לכן אין ממשנתנו קושיא כלל על דברי אמימר, דְּלֵיכָּא בֵּין מֵימְרָא דִּילֵיהּ וּבֵין מַתְנִיתִין דְּקָתָּנֵי מֵאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה פְּלוּגְתָּא – שהרי אין מחלוקת בין המימרא שלו ובין משנתנו, דְּמַתְנִיתִין טַעֲמָא לְחוֹד – כיון שהדין של משנתנו הוא דין בפני עצמו, וְטַעֲמֵיהּ דַּאֲמֵימַר לְחוֹד – ודינו של אמימר הוא דין בפני עצמו.
דוחה הרי"ף גם את דיוקם הנוסף של אותם מפרשים: וְהַאי דְּקָאָמַר רַב אַשִּׁי נַמִּי – וגם מה שאמר רב אשי לשון 'לְמַאי דְּקָאָמַר אֲמֵימַר', ודייקו מכך שהוא עצמו אינו סובר כך, לֹא שַׁמְעִינָן מִינָּהּ דְּלֹא סְבִירָא לֵיהּ – אין זו הוכחה שהוא עצמו אינו סובר כן, דְּאִי לֹא הֲוָה סְבִירָא לֵיהּ כַּאֲמֵימַר – שהרי אם באמת לא היה רב אשי סובר כאמימר, הֲוָה אָמַר בְּהֶדְיָא דְּלֵית הִלְכְתָא כַּאֲמֵימַר – היה אומר בפירוש שאין הלכה כאמימר, וּמִדְּלֹא אָמַר הָכִי – וכיון שלא אמר רב אשי כן, לֹא מָצִינָן לְמִידְחֵי שְׁמַעְתָּא דַּאֲמֵימַר בְּכִי הָא מִילְּתָא קְלִישְׁתָּא – אין אנו יכולים לדחות את דברי אמימר בטענה קלושה שכזו, הִילְכָּךְ אִיתָא לְדַאֲמֵימַר: – ולכך יש לפסוק הלכה כאמימר, שאם אין היבם יכול ליישב את רגלו על הארץ כדרך הילוך בני אדם, אי אפשר לחלוץ לו.
משנה
חָלְצָה בְּסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, או שחלצה לו בְּסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, או בְּסנדל שֶׁל שְׂמֹאל הנעול לו בְּרגל יָמִין, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, אך לכתחילה אין לעשות כן, מחשש שיבואו לחלוץ בסנדל של עץ שאינו מחופה עור, או בסנדל של שמאל הנעול על רגל שמאל, שחליצות אלו פסולות לגמרי. חָלְצָה בְּסנדל הגָדוֹל ממידתו, באופן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ, או שחלצה בְּסנדל קָטָן ממידתו באופן שֶׁחוֹפֶה – שמכסה לכל הפחות אֶת רֹב רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה בדיעבד, אך לכתחילה אין לעשות כן, מחשש שיבואו לחלוץ בסנדל גדול שאינו יכול להלך בו, או בקטן שאינו חופה אפילו את רוב רגלו, שהן חליצות פסולות (ור"א פוסל).
חָלְצָה בַּלַּיְלָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. חלצה בִּשְׂמֹאל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?