(97) שער התבונה, פרק ז

וְכֵן בְּמֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל שֶׁאָמַר: "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים" יָצָא מִמֶּנּוּ שְׁבוּאֵל בֶּן גֵּרְשֹׁם, שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לַעֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל. וְיוֹתֵר מִזֶּה מָצִינוּ בְּאֵלִיָּהוּ עַל שֶׁאָמַר: "קַנֹּא קִנֵּאתִי וְגוֹ' כִּי עָזְבוּ בְרִיתֶךָ" וְגוֹ' נִסְתַּלֵּק בִּגְלַל זֶה מִן הַנְּבוּאָה, וְצִוָּהוּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֱלִישָׁע תַּחְתָּיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל.

וְכָתַב "סֵפֶר חֲרֵדִים" בְּדַף נ"א בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, דְּהַשָּׁלִישׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עֲבוּר שֶׁאָמַר: "הִנֵּה ה' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה", כָּךְ אָמַר: וַדַּאי ה' יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, אַךְ הַדּוֹר הַזֶּה כְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁרָאוּי הָיָה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם כְּהָתָם דִּכְתִיב: "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ", אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלְּדוֹר רַע כָּזֶה יִהְיֶה נֵס גָּדוֹל כָּזֶה? הֵשִׁיבוֹ אֱלִישָׁע הַנָּבִיא: דִּלְפִי שֶׁלִּמֵּד קַטֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל יִרְאֶה וְלֹא יֹאכַל. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּרְאֵה אָחִי מְלִיצָה נוֹרָאָה בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק ז' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם מְשׁוּלִים כְּכֶרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל". מִכָּאן הָיָה ר' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תָּצִיץ בּוֹ, (פֵּרוּשׁ: אֲפִלּוּ בְּעַיִן לֹא תַּבִּיט בָּהֶם לְרָעָה) וְאִם הֵצַצְתָּ בּוֹ אַל תֵּרֵד לְתוֹכוֹ, וְאִם יָרַדְתָּ לְתוֹכוֹ אַל תֵּהָנֵה מִמֶּנּוּ, וְאִם נֶהֱנֵיתָ מִמֶּנּוּ אַל תֹּאכַל מִפֵּרוֹתָיו, וְאִם הֵצַצְתָּ וְיָרַדְתָּ וְנֶהֱנֵיתָ וְאָכַלְתָּ מִפֵּרוֹתָיו סוֹפוֹ שֶׁל הָאִישׁ לְהִכָּרֵת מִן הָעוֹלָם. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.