(116) שער התבונה, פרק יא

הג"ה. (וּמֵחֲבֵרוֹ יִגָּרַע תְּמוּרַת זֶה, כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֵׁק לַחֲבֵרוֹ, הוּא רַק שׁוֹטֶה וְרָשָׁע, דְּהַשְׁפָּעָתוֹ לֹא תִּתְרַבֶּה מִמַּה שֶּׁנִּגְזַר לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עֲבוּר שֶׁעָשַׁק לַחֲבֵרוֹ, דִּתְמוּרַת זֶה שֶׁנּוֹטֵל הַהַשְׁפָּעָה שֶׁבָּאָה אוֹ שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא לְיַד חֲבֵרוֹ, תִּנָּטֵל מִמֶּנּוּ הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁנִּגְזְרָה לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְסוֹף דָּבָר יִהְיֶה, שֶׁמָּמוֹן הָעָוֶל יְכַלֶּה גַּם אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַשְׁפָּעָה הַכְּשֵׁרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִכְּבָר. כְּמַאֲמָרָם: מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים יוֹרְדִין לְטִמְיוֹן, וְקָחָשִׁיב אֶחָד מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁפּוֹרְקִין עֹל מֵעַל עַצְמָן וְנוֹתְנִין עַל חַבְרֵיהֶן. וְכֵן אִיתָא בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ זוּטָא פֶּרֶק ג': אִם נָטַלְתָּ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, אֶת שֶׁלְּךָ יִטְּלוּ מִמְּךָ. וְאֵינֶנּוּ רַק כְּמַחֲלִיף הַשְׁפָּעָה כְּשֵׁרָה בַּאֲסוּרָה, שֶׁעָתִיד יִהְיֶה לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה, כְּמַאֲמָרָם: כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה, כְּאִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשׁוֹ. וְגַם הוּא מַטְרִיחַ אֶת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׁיב גְּזֵלָה לִבְעָלָיו, כְּמַאֲמָרָם: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרְשָׁעִים: לֹא דַּיָּן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְלִים, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מַטְרִיחִין אוֹתִי לְהָשִׁיב הַגְּזֵלָה לִבְעָלָיו. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מְרֻמָּזִים בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּפָרָשַׁת וַיֵּצֵא, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹּב וְגוֹ'; שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, שֶׁהָיוּ הַמַּלְאָכִים מְבִיאִין אוֹתָן מֵעֵדֶר הַמָּסוּר בְּיַד בְּנֵי לָבָן לָעֵדֶר שֶׁבְּיַד יַעֲקֹב) פֵּרוּשׁ: וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אֵיךְ מֻתָּר לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה לִטֹּל מֵהַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל לָבָן וְלִתֵּן אֵלֶיךָ? לָזֶה מְסַיֵּם הַמַּלְאָךְ: "כִּי רָאִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עוֹשֶׂה לְךָ", שֶׁהֶחֱלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתְּךָ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים וְנָטַל הַשְׁפָּעָתְךָ, לְכָךְ אֲנִי מַחֲזִיר אֵלֶיךָ).

אֲבָל אִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן, וְיָרִיב תָּמִיד עִם חֲבֵרוֹ עֲבוּר זֶה, אֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת אִתּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יְהֵא דָּבָר זֶה לְנַחַת רוּחַ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, כְּאָב שֶׁמִּתְקוֹטְטִין בָּנָיו אֵצֶל שֻׁלְחָנוֹ אוֹדוֹת הַחֲלָקּים שֶׁנָּתַן לָהֶם וְכַנַּ"ל.

וּכְשֶׁיִּתְנַהֵג כֵּן בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, יִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּחַסְדּוֹ וּבְטוֹבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה', אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ". וּמַה שֶּׁאָמַר "טַעֲמוּ וּרְאוּ", לְהוֹרוֹת לָנוּ, כְּמוֹ מִי שֶׁטּוֹעֵם דָּבָר בְּפִיו הוּא מַכִּיר אֶת דָּבָר הַנִּטְעָם אֵיךְ הוּא, כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּאֱמֶת מִדַּת הַבִּטָּחוֹן הוּא מַכִּיר אֶת גֹּדֶל טוּבוֹ שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.