פרק יא, משנה א: הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק, טֻמְאָה בַחוּץ, כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים טְהוֹרִין. טֻמְאָה בִפְנִים, כֵּלִים שֶׁבַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בַסֶּדֶק אַרְבָּעָה טְפָחִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל, פּוֹתֵחַ טָפַח:
פרק יא
משנה א: משנתנו מבארת שאהל המת מביא את הטומאה לכל הכלים שבבית רק אם אכן תקרת הבית שלימה ומאהילה גם על הטומאה וגם על הכלים. הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק – בית שנסדק גגו עד שנחלק הגג לכל אורכו לשני חלקים, באופן שחלק אחד של התקרה מאהיל על חצי הבית הסמוך לדלת, והחצי השני מאהיל על חצי הבית הפנימי, הרחוק מהדלת, אם היתה טֻמְאָה בַחוּץ – בחצי החיצון של הבית, סמוך לפתח הבית, הכֵּלִים שֶׁבִּפְנִים – בחצי הפנימי של הבית, טְהוֹרִין, כיון שאין דרך טומאה להכנס לחלק הפנימי של הבית, אלא לצאת מהדלת שבצד החיצון (כלומר, כיון שעתיד המת לצאת מאותה דלת, אף הטומאה נחשבת כמי שעתידה לצאת משם), ולכן די בסדק קטן שבתקרה כדי להחשיב את מקום הטומאה ומקום הכלים כשני מקומות שונים. אמנם אם היתה הטֻמְאָה בִפְנִים – בחצי הפנימי של הבית, נחלקו תנאים בדין הכֵּלִים שֶׁבַּחוּץ – בחלק החיצוני של הבית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אין התקרה נחשבת כמחולקת לענין זה שאין הכלים שבחוץ נטמאים עַד שֶׁיְּהֵא בַסֶּדֶק רוחב אַרְבָּעָה טְפָחִים, שזהו שיעור מקום חשוב, אבל בפחות מכך נחשבת התקרה כמחוברת ועוברת הטומאה מחלקו הפנימי של הבית לחלקו החיצוני, כיון שדרך טומאה לצאת, ובֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, גם כאן די בסדק כָּל שֶׁהוּא בתקרה כדי להפריד בין שני חלקי הבית, ושיעור 'כל שהוא' לבית הלל הוא כעובי חוט המשקולת (שבשיעור זה אי אפשר להעמיד באויר שבאותו סדק אפילו מעזיבה בינונית, שתשאר קבועה שם). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל, שיעור הסדק באופן זה להפריד בין חלקי הבית הוא בפּוֹתֵחַ טָפַח, אך אם היה הסדק פחות משיעור זה, הרי הטומאה עוברת מחלקו הפנימי לחלקו החיצוני, ומטמאת את הכלים הנמצאים שם.
