ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ו

ט) כפי שהתבאר לעיל, יכולה האשה למנות 'שליח קבלה' לקבל את גיטה, וכשמגיע הגט לידו מיד היא מתגרשת, ואין צורך שיגיע הגט לידה כלל, ויכולה למנות 'שליל הבאה', שמביא את הגט לידה, וכשיגיע הגט לידה תתגרש בו, האשה שעשתה שליח בעדים, ולא אמרה בפירוש אם יהיה שליח קבלה או שליח הבאה, ואמרה לו 'טול לי גיטי ויהא לי בידך', הרי זה שליח לקבלה, וכאילו אמרה לו בפירוש 'התקבל לי גיטי'. ויש לאשה רשות לעשות שליח קבלה לקבל לה גיטה מיד שלוחו של בעלה, ולא רק מיד בעלה בעצמו. וקטנה שהתקדשה, אינה עושה שליח לקבלה, אף על פי שחצרה קונה לה גיטה כגדולה, והטעם לכך, מפני ששליח קבלה צריך עדים, ואין מעידין על הקטן, שאינו בן דעה גמורה.
י) האשה שעשתה שליח קבלה לקבל את גיטה מיד הבעל, ואמר לו הבעל לשליח הקבלה, אין רצוני שתקבל לה גיטה, ואיני נותן לך את הגט בתורת שליחה של האשה, אלא הרי זה גיטה, הולך אותו לה, ורק כשיגיע הגט לידה תתגרש בו, הרשות ביד הבעל לומר כן, ונעשה שליח זה שליח הולכה ולא שליח קבלה. אבל אם אמר לו הבעל 'התקבל לה גיטה', (או 'הא לך'), או 'זכה לה', לא עקר בלשון זו שליחות הקבלה של האשה, אלא מיד כשנתן את הגט לשליח התגרשה האשה. אבל אם אמר לו לשון 'הולך לה', עקר את שליחות הקבלה, ונעשה שליח הבעל להוליך לה, וכשיגיע הגט לידה, תתגרש. וכן אם אמר לו 'הולך ותן לה', הרי זה עקר את שליחות הקבלה, ונעשה שליח הבעל להולכה.