ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ו

יא) שליח האשה שבא לקבל גט מן הבעל, ואמר לו השליח לבעל 'שליח קבלה אני', ואמר לו הבעל 'הולך גט זה כמו שאמרה', כלומר, איני עוקר שליחותך, אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה, או שליח הבאה, הרי את כמו שאמרה, והביא את הגט לאשה, ואמרה לו האשה לא (שליח לקבלה) שמתיך, אלא שליח הבאה, אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת, שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא, שהיא שליחות הבאה, והרי זה כאילו אמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה, אלא שליח קבלה, ובאמת לא היה שליח קבלה. ואף הבעל לא מינה אותו לשליח הולכה, כיון שהיה סבור שהוא שליח קבלה של האשה, שבקבלתו מתגרשת האשה מיד, ונמצא שלא היתה כאן נתינה המועילה, שהרי לא היה הוא שליח קבלה של האשה שתתגרש בקבלתו, ואף לא שליח הולכה של הבעל, שתתגרש כשיגיע הגט מידו לידה.

יב) אמר השליח לבעל 'שליח הבאה אני', ואמר לו הבעל 'הולך כמו שאמרה', והביא את הגט לאשה, ואמרה לו שליח לקבלה שמתיך, כיון שהגיע גט לידה הרי היא מגורשת, שהרי לא עקר השליח את השליחות שאמרה, אלא רק גרע אותה, שהרי היא אומרת שעשתה אותו שליח לקבלה ותתגרש מיד בקבלתו, והוא אומר לבעל שנעשה שליח להבאה בלבד, ותתגרש כשיגיע הגט לידה.