204. הלואה (ג)

וְאִם לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּחַיָּיו, לְפָחוֹת זָכוֹר יִזְכּוֹר בְּעוֹדֶנּוּ חַי, שֶׁלֹּא לַעֲזֹב לְיוֹרְשָׁיו אֶת כָּל חֵילוֹ וּלְהַשְׁאִיר אֶת עַצְמוֹ רֵיקָן מִמִּצְווֹת, וְלֹא יִסְמֹךְ עַל בָּנָיו שֶׁיִּשְׁלְחוּ לוֹ פְּרִי צִדְקָתָם, אֶלָּא יַעֲשֶׂה צַוָּאָה כְּדָת מַה לַעֲשֹׂת בָּאֹפֶן הַמּוֹעִיל, שֶׁלְּפָחוֹת עֲשִׂירִית מִירוּשָׁתוֹ אוֹ חֵלֶק מְסֻיָּם מִנְּכָסָיו יִהְיֶה לוֹ לְעַצְמוֹ לִהְיוֹת קֶרֶן קַיֶּמֶת בְּיַד אָדָם נֶאֱמָן לַעֲשׂוֹת בָּזֶה עִסְקָאוֹת קְרוֹבוֹת לְרֶוַח וּרְחוֹקוֹת מֵהֶפְסֵד, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּרְוָחִים צְדָקוֹת וְהַלְוָאוֹת.

וְיוֹתֵר טוֹב אִם יָנִיחַ אֵיזוֹ קַרְקַע לְעִנְיָן זֶה, שֶׁהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת, וּבָרְוָחִים שֶׁל הַקַּרְקַע יַעֲשׂוּ צְדָקוֹת וְהַלְוָאוֹת. וְכַמָּה יֶעֱרַב לוֹ וִיבֻשַּׂם לוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרָיו צִדְקָתוֹ וְיֹאכַל אֶת פְּרִי מַעֲשָׂיו, אֲזַי יִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ, וְיִתְחָרֵט עַל שֶׁלֹּא עָשָׂה יוֹתֵר. וְגַם לָזֶה צָרִיךְ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, שֶׁאִם בָּנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַעֲנִיִּים – הֵם קוֹדְמִים לְרַחֵם עֲלֵיהֶם כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וּלְהַחְזִיק בְּיָדָם שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה.