מאמר שני, כ 9

המשך כ. החבר: והנה, שבתות ה' ומועדיו תלויים בארץ ישראל, שהיא נחלת ה', אך בנוסף לזה גדולה מעלת ארץ ישראל, שהיא נקראת 'הר קדשי', ו'הדום רגליו', ו'שער השמים', ועליה אמר הנביא 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.

אבותינו הקדושים השתדלו להתגורר בארץ ישראל, אף שהיתה אז בידי עובדי עבודה זרה, הם נכספו אליה ובקשו להעלות עצמותיהם לקבורה בה, כדוגמת יעקב ויוסף. משה רבינו התחנן לה' להרשות לו להכנס בה ולראותה, והאיסור שנאסר עליו נחשב כעונש וחרון אף ה', והרשות לראותה מראש הפסגה היה חסד ה'.

אומות העולם, פרס הודו יון והאחרים, שלחו קרבנות להקריב עבורם בבית המקדש ולהתפלל עליהם בבית הנכבד, והוציאו על בית המקדש ממון רב. ולמרות שהיו שומרים חוקים אחרים, כי לא נקלטו בדת האמיתית. וכולם מרוממים את מעלת הארץ אף בזמנינו, למרות שאינו נראה שם גילוי שכינה, ומשתוקקים אליה, ועולים אליה לרגל. אבל אנו לא יכולים לעלות לשם ולדור בה, מפני הגלות והלחץ שאנו נתונים בו, ובדברי חכמינו יש עוד אריכות דברים בדבר מעלת הארץ.