רעים אהובים, כמו למשל איש ואשתו, נקראו 'רעים אהובים', שכל זמן שהם יותר ביחד, יותר האהבה מתחזקת ביניהם. כן הענין לעוסק בתורה, שכל זמן שהאדם עוסק בה יותר בתמידות, גם התורה מתדבקת בו יותר. אבל חס ושלום להיפך, נאמר 'אם תעזבני יום, יומיים אעזבך'. אך זה אינו רק בעוסק לשמה, אבל אם חס ושלום כוונתו לשם כבוד או פרנסה, בודאי הוא אוהב את התורה, כי היא פרנסתו, שעל ידה הוא משיג מבוקשו, אבל התורה אינה אוהבת אותו. לכן על העוסק בתורה לשמה אמרו חז"ל שנקרא 'ריע אהוב', שגם התורה אוהבת אותו. (רוח חיים, ו, א)
