מסכת אהלות, פרק יג, משנה ג

משנה ג: הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. שִׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן, הֱגִיפָהּ וְלֹא מֵרְקָהּ, אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף:

משנה ג: הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת, שנעשה בעת בניית הדלת לצורך מסוים, אך עתה אין לו כל שימוש, שִׁעוּרוֹ כמְלֹא אֶגְרוֹף, כיון שנעשה לצורך הבניה ועתה אין בו תועלת הרי הוא דומה לנקב שנעשה מאליו, שהתבאר לעיל ששיעורו כמלא אגרוף, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, כיון שנעשה נקב זה בידי אדם לצורך מסוים, אף שעתה אין בו תועלת, דינו כנקב שנעשה להשתמש בו, ששיעורו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. דלת ששִׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ (-הנגר) פתח מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן שלא בכוונה, כגון שהיו הנסרים של הדלת קצרים יותר מחלל הדלת, ונשאר רווח בין הדלת למשקוף או למפתן, או שהֱגִיפָהּ וְלֹא מֵרְקָהּ – סגר האדם את הדלת אך לא סיים את סגירתה, ונשאר בה חלק פתוח שלא בכוונה, אוֹ שֶׁסגר האדם את הדלת לגמרי אך פְּתָחַתּוּ הָרוּחַ, בכל אלו הרי זה כנקב שנעשה מאליו, ושִׁעוּרוֹ כמְלֹא אֶגְרוֹף.