הפטרת משפטים – שקלים

השבוע קוראים פרשת שקלים, בה מבואר שכל אדם צריך לתת מחצית השקל לבית המקדש, ומפטירים בפרשה זו, בה מובאת הנהגת יהואש מלך יהודה בכספי 'מחצית השקל', ובשאר הכספים שניתנו לחיזוק בדק הבית של בית המקדש:

כאן מתחילים הספרדים: פרק יא (יז) וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, והברית היתה שהמלך והעם יעבדו את ה', לִהְיוֹת לְעָם לַה', וכן כרת ברית נוספת, וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, שיהיו העם נאמנים למלך, והיו שתי הבריתות תלויות זו בזו, שיהיו נאמנים למלך רק בזמן שהוא שומע בקול ה' [וכפי שאירע בסוף, שכאשר עזב את ה', קשרו עליו והרגוהו]. (יח) ותחילה קיימו את הברית הראשונה, עם ה', וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ אל בֵּית הַבַּעַל, וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת מִזְבְּחֹתָו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת. וַיָּשֶׂם יהוידע הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל בֵּית ה', שציוה להקריב את התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצוות ה'. (יט) ועתה פנו לקיים את הברית עם המלך, וַיִּקַּח יהוידע הכהן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת, וְאֶת הַכָּרִי [-הגיבורים] וְאֶת הָרָצִים, וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה', וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים אל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב יואש עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים. (כ) וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ, וְהָעִיר שָׁקָטָה, וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ, כדין מי שמתחייב מיתה למלכות.

כאן מתחילים האשכנזים: פרק יב (א) בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ. (ב) בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא מלך ישראל מָלַךְ יְהוֹאָשׁ על יהודה, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע. (ג) וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו [-בכל אותם הימים] אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. [אבל אחרי מות יהוידע הכהן, חטא יואש, כמסופר בדברי הימים (דה"י ב' כד, יז)]. (ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת, והיה בכך איסור, שהרי לאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב בבמות יחיד. (ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה', כֶּסֶף עוֹבֵר – דמי 'מחצית השקל' המובאים מידי שנה בשנה על ידי כל ישראל, שנאמר בזה לשון 'כל העובר על הפקודים', וכן אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ – מי שנדר להביא דמי ערכו למקדש, וכן כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ להתנדב ולְהָבִיא בֵּית ה'. (ו) יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים את הכספים

הללו אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ, וְהֵם – והכהנים יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק, כלומר, שהכהנים יהיו לוקחי הכספים מהעם, והם יהיו ממונים להשתמש בכספי הנדרים והנדבות, וכן בכספים שנשארים ממחצית השקל [אחרי קניית קרבנות הציבור וכדומה] לצורך חיזוק בנין בית המקדש. (ז) וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ, ראה המלך שלֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת, וחשד בהם שלקחו את המעות לעצמם. (ח) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וְלַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת. וְעַתָּה, אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם, להשתמש בו כל אחד בפני עצמו לצורך בדק הבית, כִּי – אלא מיד כשאתם מקבלים כסף לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ, למקום מיוחד שיישמרו בו המעות עד שיצטרכו להשתמש בהם. (ט) וַיֵּאֹתוּ [-הסכימו] הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת – ולא יצטרכו להיות ממונים על חיזוק בדק הבית. (י) וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה' – מצד ימינו של האדם הבא אל בית ה', וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'. (יא) וַיְהִי לאחר זמן, כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה'. (יב) אחרי שהשתמשו בכסף של מחצית השקל לקניית תמידים ושאר קרבנות ציבור, השתמשו בשאר לצורך בדק הבית, וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה', וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ, וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'. (יג) וְלַגֹּדְרִים – הבונים גדרות של עצים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית ה', וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחָזְקָה. (יד) אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה מכסף זה שנשאר מתרומת מחצית השקל לצורך בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף – כלים לקבלת הדם, מְזַמְּרוֹת – כלי זמר, מִזְרָקוֹת – ספלים המשמשים לזריקת דם הקרבנות על המזבח, חֲצֹצְרוֹת שהיו תוקעים בהם בעת הקרבת הקרבנות, וכן כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף, את כל הכלים האלו לא היו עושים מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה', כיון שאין עושים כלי שרת ממה שנותר מדמי מחצית השקל. (טו) כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ, וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית ה'. (טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים – לא עשו חשבון עם אותם אנשים ממונים על כך, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם כדי לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, כִּי ידוע היה שבֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים, ומתחילה נבחרו לכך אנשים נאמנים. (יז) מלבד כספים אלו של מחצית השקל, היו קופות המיוחדות לכֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת, והכסף העודף שנשאר שם לֹא יוּבָא בֵּית ה', לצורך בדק הבית, אלא לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ, והיינו שהיו קונים בכסף זה קרבנות עולה להקריב בזמן שאין קרבנות אחרים [ואין זה כבוד המזבח שיהא שמם מקרבנות], והעורות של קרבנות אלו ניתן לכהנים: