מסכת אהלות, פרק יג, משנה ה

משנה ה: אֵלּוּ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת, וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַזַּיִת בָּשָׂר. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים, הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן, וְכָכַי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשַּׁב עָלֶיהָ, וְנִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ, אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשַּׁב עָלֶיהָ:

משנה ה: במשניות הקודמות התבאר שפתח שיש בו טפח על טפח, הטומאה יוצאת דרכו (והיינו אם היו כמה פתחים סגורים בבית ונפתח אחד מהם, הטומאה יוצאת דרכו ושאר הפתחים טהורים, ובתנאי שבאותו פתח יהיה טפח על טפח), ואמנם אם הונח באותו חלון דבר שאינו מקבל טומאה הממעט את החלון משיעור טפח על טפח, אין הטומאה יוצאת משם. ומשנתנו מבארת שאפילו דברים שהם ראויים להיות טמאים מצד עצמם, אלא שאין בהם שיעור טומאה, ממעטים את הפתח משיעור טפח על טפח ומונעים את הטומאה מלצאת: אֵלּוּ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח, שאם היו מונחים בחלון ועל ידו התמעט שיעורו מטפח על טפח חוצצים הם ומונעים את הטומאה מלצאת, ואף שהם עצמם היו ראויים להיות טמאים, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מהמת שהיה מונח בחלון, מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת, כלומר, אם היתה הטומאה שבבית על ידי רובע קב עצמות, והיה בחלון פחות מכזית בשר הממעט את החלון משיעור טפח על טפח אין הטומאה יוצאת משם, כיון שהם שני מיני טומאה שונים (אבל אם היתה הטומאה שבבית על ידי כזית מבשר המת, ובחלון מונח פחות מכזית מבשר המת, אף שאין בו בפני עצמו שיעור טומאה מכל מקום אינו ממעט את החלון, אלא אדרבה, מצטרף הוא לטומאת אותו כזית מבשר המת, והטומאה יוצאת מאותו פתח, וכן הוא בשאר השיעורים המוזכרים בהמשך המשנה), וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה המונח בפתח, מְמַעֵט את הפתח משיעור טפח על טפח, עַל יְדֵי כַזַּיִת בָּשָׂר – אם היתה הטומאה שבבית מחמת כזית מבשר המת המונח שם. וכן אם היה בפתח פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת (אף שכבר כתבה המשנה לעיל שהוא ממעט כאשר הטומאה היא מחמת רובע קב עצמות שיש בבית, חזרה המשנה וכתבה זאת להשמיענו שהוא ממעט גם בשאר טומאות הבאות מגוף המת, כגון רביעית דם או תרווד רקב הנמצאים בבית), או שהיה בחלון פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, או פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, או פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים טמאים, שבכל אלו אין שיעור הראוי לטומאה ולכן הם חוצצים כנגד הטומאה, וכן הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן – שהיא מחוברת לקרקע וצמחה לגובה עד שהתפשטה לתוך החלון וסתמה חלק ממנו, וכיון שהיא מחוברת לקרקע אינה מקבלת טומאה, וְכָכַי – קורי עכביש שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, והיינו שהם עבים וארוגים זה בזה, וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשַּׁב עָלֶיהָ לאכילת אדם (והיינו לאכילת גוי), שאינה מקבלת טומאה (אך אם חשב עליה לאכילה, אף שלא הוכשרה לקבל טומאה במגע משקה, הרי היא מקבלת טומאה), וְנִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ לאכילת אדם וְלֹא הִכְשִׁירָהּ לקבלת טומאה על ידי מגע אחד משבעת משקים, אוֹ שהִכְשִׁירָהּ במגע משקה וְלֹא חִשַּׁב עָלֶיהָ לאכילה, שכל אלו אינם מקבלים טומאה, אם הונחו בחלון ומיעטו אותו מטפח על טפח, הרי הם חוצצים ומונעים את הטומאה מלצאת דרך אותו חלון.