220. זהירות (ב)

וְהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה', רָאוּי לוֹ לִבְרֹחַ וּלְהִתְרַחֵק הַרְחֵק מְאֹד אֲפִילוּ מֵחֲשָׁשׁ אוֹ מִסָּפֵק אִסּוּר. וּבְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַחְלֹקֶת, אֲפִילוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים מֻתָּר וְאֶחָד אוֹמֵר אָסוּר, עָלָיו לַחְשׁוֹשׁ לְדַעַת הָאוֹסֵר (אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁנִּפְסְקָה הַהֲלָכָה שֶׁלֹּא כִּדְבָרָיו, וְנִדְחֲתָה סְבָרָתוֹ לְגַמְרֵי). וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְדָבָר שֶׁתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה רוֹפְאִים אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק, וְרוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ אִם יֹאכֲלֶנּוּ, מִי פֶּתִי שֶׁלֹּא יָחוּשׁ לִסְבָרָתוֹ, וַהֲרֵי וַדַּאי שֶׁכָּל בַּר דַּעַת יֹאמַר, מַה לִי וְלַצָּרָה הַזֹּאת לְהִכָּנֵס בְּסָפֵק סַכָּנָה, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף. וְאִם עַל חַיֵּי שָׁעָה חוֹשֵׁשׁ הָאָדָם כָּל כָּךְ, עַל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לִגְרֹם צַעַר וָכַעַס לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לַחְשׁוֹשׁ.

וּמַחְשָׁבָה זוֹ מוֹעִילָה לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מִכָּל חֵטְא, וּמְבִיאָתוֹ לִידֵי חֲסִידוּת, זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לְיִרְאֵי ה' וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, וְאִישׁ מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ יְהִי אֱלֹקָיו עִמּוֹ.