מסכת אהלות, פרק יד, משנה א

פרק יד, משנה א: הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא. הַגִּזְרָה וְהַגַּבְלִית, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. אֵיזֶהוּ הַזִּיז, שֶׁפָּנָיו לְמַטָּה. וְהַגִּזְרָה, שֶׁפָּנֶיהָ לְמָעְלָה. וּבַמָּה אָמְרוּ הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָל שֶׁהוּא, בְּזִיז שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח שְׁלשָׁה נִדְבָּכִין, שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח. יָתֵר מִכָּאן, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְפוֹתֵחַ טֶפַח. הָעֲטָרוֹת וְהַפִּתּוּחִים מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בְפוֹתֵחַ טָפַח:

פרק יד

משנה א: לאחר שהתבארו לעיל אופני הבאת הטומאה לבית מהמשקוף ומהאיסקופה, מביאה המשנה אופנים שונים שבהם יש מבנה הבולט מכותל הבית מעל המשקוף, מתי הוא מביא את הטומאה. הַזִּיז, הבולט מעל המשקוף, וחלקו התחתון (הפונה אל המשקוף) מוחלק, ובכך נראה שהוא חלק מהבית, ולכן הוא מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אפילו בכָּל שֶׁהוּא, שאפילו אם אינו בולט טפח מהכותל, מכל מקום אם יש טומאה תחת הזיז (ומעל המשקוף, ולכן אין המשקוף מצד עצמו יכול להביא את הטומאה לבית), נטמא הבית, כיון שזיז זה נחשב כחלק מהבית, וכאילו תקרת הבית נמשכת עד סוף הזיז, וכיון שהזיז מאהיל על הטומאה, נעשה כל הבית כאהל המת. הַגִּזְרָה – דומה לזיז בכך שבולט מעל המשקוף, אך אין חלקו התחתון מוחלק, אלא חלקו העליון בלבד, וְהַגַּבְלִית, שהיא כעין הגזרה, אלא ששני קצוותיה מוטים כלפי מטה, וכיון שרק חלקם העליון מוחלק וראוי לשימוש, ואילו חלקם התחתון אינו מוחלק, הרי זו הוכחה שהם מיועדים לכך שישתמשו בהם בפני עצמם, ואינם נחשבים כחלק מהבית, אינם מביאים את הטומאה אלא בְּפוֹתֵחַ טֶפַח – אם הם בולטים מהכותל בשיעור טפח, שזהו שיעור הראוי להביא את הטומאה בפני עצמו, הרי הם מצטרפים לבית, ואם יש טומאה תחתיהם נטמא הבית כולו. ומבארת המשנ, אֵיזֶהוּ הַזִּיז, שֶׁפָּנָיו מוחלקות לְמַטָּה. וְהַגִּזְרָה, שֶׁפָּנֶיהָ מוחלקות לְמָעְלָה, וכן היא הגבלית, וכמו שהתבאר שהיא שונה מהגזרה רק בכך ששני קצוותיה כפופים למטה (והתחדש בזה, שאף שהקצוות פונים למטה אין אומרים שזו ראיה שהיא חלק מהמשקוף ויהא דינה כזיז, שאפילו בפחות מטפח מביא את הטומאה, אלא דינה כגיזרה, שרק בשיעור טפח מביאה את הטומאה).

מבררת המשנה, וּבַמָּה (-באיזה אופן) אָמְרוּ בתחילת המשנה שהַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אפילו כשהוא בולט בשיעור כָל שֶׁהוּא, בְּזִיז שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח עד שיעור של שְׁלשָׁה נִדְבָּכִין – שורות בנין, שֶׁהֵם יחד גובה של שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח, שבשיעור זה (או פחות ממנו) ניתן להחשיב את הזיז כחלק מהמשקוף וממילא כחלק מהבית, וטומאה הנמצאת תחת הזיז מתפשטת לכל הבית. אבל אם היה גובה הזיז יָתֵר מִכָּאן – יותר משנים עשר טפחים מהפתח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לבית רק בְפוֹתֵחַ טֶפַח – כשהוא בולט מהכותל בשיעור טפח. הָעֲטָרוֹת – אבנים הסדורות בעיגול מעל הפתח לנוי, וְהַפִּתּוּחִים – קישוטים העשויים מאבן ובולטים מעל הפתח או מעל החלון, מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה לבית בְפוֹתֵחַ טָפַח – אם הם בולטים בשיעור טפח מהכותל.