מסכת אהלות, פרק יד, משנה ב

משנה ב: זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְפוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן, רוּם אֶצְבָּעַיִם, שֶׁעַל גַּבֵּי מְלֹא מַקְדֵּחַ, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְלֹאוֹ:

משנה ב: במשנה הקודמת התבאר שזיז הבולט מעל משקוף פתח הבית, מביא את הטומאה לבית אפילו בשיעור כל שהוא (כיון שחלקו התחתון מוחלק, וזהו סימן לכך שהוא נחשב כחלק מהבית), אמנם זהו כאשר הבית פתוח, אך זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח כאשר הפתח סתום, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אל הכלים שתחת הזיז רק בְפוֹתֵחַ טֶפַח – אם הוא בולט מהכותל בשיעור טפח (והתחדש בזה שאין אומרים שלעולם זיז שעל גבי הפתח שיעורו בכל שהוא, אלא באופן שהפתח סתום שיעורו בטפח (תוי"ט)).

זיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן ששיעורו הוא רוּם אֶצְבָּעַיִם, והיינו כפי שהתבאר לעיל (פי"ג מ"א) שאם התחיל החלון להיסתם ועדיין נשאר חלק ממנו פתוח, שיעורו בשתי אצבעות להביא את הטומאה, וכן זיז שֶׁעַל גַּבֵּי חלון ששיעורו הוא מְלֹא מַקְדֵּחַ, והיינו חלון העשוי להביא את האור, שהתבאר לעיל (פי"ג מ"א) שכאשר בונים אותו בתחילה שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה להביא את הטומאה, שיעור כל אחד מזיזים אלו הוא בכָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כל אחד מזיזים אלו, שיעורו כמְלֹאוֹ – כגודלו של החלון, שאם היה שיעור החלון להביא את הטומאה גובה שתי אצבעות, אף הזיז צריך לבלוט מהכותל בשיעור שתי אצבעות, ואם היה שיעור החלון כמלא מקדח גדול, אף שיעור בליטת הזיז הוא כמלא מקדח גדול.