מסכת מעשרות, פרק ג, משנה י 2

המשך משנה י: וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. וּבְעָרֵי מִקְלָט, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. וּבִירוּשָׁלַיִם, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף:

להבנת המשך המשנה יש להקדים, שבזמן שהיה היובל נוהג היו דינים מיוחדים למכירת קרקעות בארץ ישראל, והיה חילוק בין המוכר קרקע או עצים המחוברים לקרקע בעיר המוקפת חומה, לבין המוכרם בעיר שאינה מוקפת חומה, שהמוכר בעיר המוקפת חומה יכול לגאול את מכירתו מיד, ורק עד סוף השנה, ואם לא גאל עד סוף השנה נשארת הקרקע ברשות הקונה לעולם, ואף ביובל אינה חוזרת למוכר. ואילו במכירת קרקע בעיר שאינה מוקפת חומה, יכול לגאול אותה עד שנת היובל, ואם לא גאלה הרי היא חוזרת לרשותו מאליה בשנת היובל ואם זהו בית, יכול לגאול אותו מיד, ואם זו שדה יכול לגאול אותה רק לאחר שעברו שנתיים מעת המכירה). משנתנו עוסקת במי שמכר לחבירו עץ, שחלקו בעיר המוקפת חומה וחלקו מחוצה לה: וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, אם מכר אילן שהיה גזעו בתוך העיר ונופו מחוצה לו, או להיפך, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר – אחר הגזע, שאם הגזע בתוך העיר, דין כל האילן כנמצא בעיר המוקפת חומה, ונגאל רק בשנה הראשונה, ואינו חוזר ביובל. ואם הגזע מחוץ לעיר, אף שהנוף נוטה לתוך העיר, דין כל האילן כנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, ויכול לגאול עד היובל, ואם לא גאל – יוצא ביובל.

וּבְעָרֵי מִקְלָט, אם טיפס הרוצח בשגגה על ענפי אילן שחלקו בתוך עיר המקלט וחלקו מחוצה לו, הַכֹּל הוֹלֵךְ גם אַחַר הַנּוֹף, והיינו בין אם הגזע בפנים והענפים בחוץ, מיד כשהגיע למקום הענפים דינו כנמצא במקום הגזע, שבפנים, ואסור להורגו. ואם הגזע בחוץ והענפים בפנים, כשהגיע למקום הגזע שבחוץ הרי הוא כמי שהגיע למקום הענפים, ואסור להורגו.

וּבִירוּשָׁלַיִם, לענין מעשר שני, שדינו הוא שאסור לאוכלו מחוץ לירושלים ללא פדיון, ומאידך בירושלים עצמה אסור לפדותו אלא מצוה לאוכלו, ואף אסור להוציאו לאחר שנכנס לירושלים, הַכֹּל הוֹלֵךְ גם אַחַר הַנּוֹף, כלומר, מחמירים בו לשני הצדדים, ולכן בין אם עיקרו בחוץ ונופו בפנים, ובין אם עיקרו בפנים ונופו בחוץ, אסור לאוכלו מחשש שהוא נחשב מחוץ לירושלים, ואסור לפדותו או להוציאו מחשש שהוא נחשב בתוך ירושלים.