מסכת אהלות, פרק יד, משנה ג

משנה ג: קָנֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ גָבֹהַּ מֵאָה אַמָּה, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אַל יַחְמוֹר זֶה מִן הַזִּיז:

משנה ג: התבאר לעיל (משנה א) שזיז הבולט על גבי הפתח, אם היה בתוך שנים עשר טפחים לפתח שיעורו בכל שהוא, ואם היה למעלה משנים עשר טפחים מהפתח, יש צורך שיבלוט לפחות טפח מהכותל, אמנם קָנֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ היה גָבֹהַּ מֵאָה אַמָּה מהפתח, מכל מקום מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אל הבית אפילו כשהוא בולט מהכותל כָל שֶׁהוּא, כיון שדרך לטלטל את הקנה מלמעלה למטה, ולכן החמירו בזה חכמים שאפילו בזמן שהוא גבוה ורחוק מהפתח, מביא את הטומאה בכל שהוא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אַל יַחְמוֹר זֶה מִן הַזִּיז – לא יהא דינו של הקנה חמור מדינו של הזיז, וכשם שבזיז הגבוה למעלה משנים עשר טפחים יש צורך שיבלוט טפח, כך בקנה הגבוה יותר משנים עשר טפחים יש צורך שיבלוט טפח.