מאמר שני, כו 10

המשך כו. החבר: האל יתברך צוה לבנות את מזבח העולה, מזבח הקטורת, להתקין את המנורה, לעשות קטורת הסמים, שמן המאור, שמן המשחה, ולהעלות עולות על המזבח. האש הגדולה והגלויה היתה האש שעל מזבח העולה. על מזבח הזהב, הפנימי יותר, היתה האש דקה וקלה יותר. אור המנורה היה סגולה לחכמה ודעת, ואילו השלחן – סגולה למעלות חמריות, וכמאמר רבותינו 'הרוצה להחכים, ידרים' (רמז למקום המנורה, שהיתה בדרום), 'הרוצה להתעשר יצפין', כמקום השלחן שהיה בצפון.

עיקר המשכן ותכליתו היה הארון והכרובים, הארון משול ללב, והכרובים לריאה הסוככת על הלב. לכל אלה דרושים שמשים (כדוגמת בני מעיים), והם הכיור וכנו, מלקחים ומחתות, קערות, כפות ומנקיות, סירות ומזלגות, והדומים להם. דרוש להם מבנה שיסוכך עליהם (כדוגמת עור, בשר ועצמות, הסוככים על האיברים הפנימיים ושומרים עליהם), והוא המשכן, האהל ומכסהו. לשמירת כלים אלה דרוש חצר, והוא חצר המשכן, שתפקידו היה לשמש שמירה למשכן.