חלק ג, פרק ג
בענין רוח הקודש והנבואה
ד. ואמנם, למעלה מכל זה יש מעלה אחרת, והיא הנבואה. וענינה, שיגיע האדם ויתקשר בבורא יתברך שמו, ויתדבק בו דבקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות, וישיג מה שהוא מתדבק בו, דהיינו כבודו יתברך שמו, על הדרך שנבאר לפנים, ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל, כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו. והנה, עיקר הנבואה הוא – השיג הדביקות והקשר הזה עודו בחיים, שזה שלימות גדול ודאי, ואולם יתלווה לזה ידיעות השכלות, כי אמנם ישיג על ידי זה ענינים אמיתיים ונכבדים מאד מסתרי סודותיו של הקדוש ברוך הוא, וישיגם בבירור, בדרך ההשכלה הנשפעת שזכרנו, וביותר כח מבעלי רוח הקודש, וכמו שנבאר עוד בסייעתא דשמיא.
"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
