(162) שער התורה, פרק ג

גַּם הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל הָאָדָם לְהִנָּצֵל מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, וְקַל וָחֹמֶר מֵאֱלִישָׁע, 'אַחֵר', שֶׁאָמְרוּ: כִּי נָח נַפְשֵׁהּ דְּאַחֵר, אָמְרֵי, לָא מֵידַן לִדַיְּנֵהּ וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי. לָא מֵידַן לִדַיְּנֵהּ, מִשּׁוּם דְּעָסַק בְּאוֹרַיְתָא. וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי, מִשּׁוּם דְּחָטָא. וְאִיתָא בַּאֲגָדַת מִשְׁלֵי: אֵין לְךָ צְדָקָּה שֶׁמַּצֶּלֶת מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, אֶלָּא תּוֹרָה בִּלְבַד. אֲבוֹת עוֹלָם מְשִׁיבִין: הוֹאִיל וְנִתְפַּסְתֶּם בִּמְצוּדַת יוֹם הַדִּין, אֵין לָכֶם אֶלָּא לֵישֵׁב וְלַעֲסֹקּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עָוֹן. גַּם אָמְרוּ: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוֹר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, קַל וָחֹמֶר מִּסָּלָמַנְדְּרִיָּא, שֶׁהִיא תּוֹלֶדֶת אֵשׁ (כְּשֶׁמְּבַעֲרִין אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמָקּוֹם אֶחָד, נִבְרֵאת מִתּוֹכוֹ דְּמוּת עַכְבָּר וְנִקְרָא סָלָמַנְדְּרִיָּא), הַסַּךְ מִדָּמָהּ אֵין הָאֵשׁ שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁכָּל גּוּפָן אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה"', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.