משנה ו: סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָא, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִיזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ, לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא:
משנה ו: סָכִין שמן על הגוף בשבת, וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם ביד בנחת לשם הנאה. אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין – אין משפשפים את הגוף בחוזק, וְלֹא מִתְגָּרְדִין – אין מגרדים את הגוף במגרדת המיוחדת לכך, שדברים אלו הם עובדין דחול.
אֵין יוֹרְדִין בשבת לְנהר ששמו קוֹרְדִּימָא, שיש בו טיט מחליק, מחשש שיחליק בו ויפלו בגדיו למים, ויבא לסוחטן. וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִיזִין – אסור לשתות משקה הגורם להקאה, כיון שיש בכך משום רפואה בשבת שאסרוה חכמים מחשש שיבא לשחוק סממנים, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, ליישר ולסדר את עצמותיו (אמנם ביום לידתו הדבר מותר, ורק לאחר זמן אסור), וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר – עצם אדם שנשברה. מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ, כלומר שיצאה ידו או רגלו מפירקה, לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן – לא ישטוף את המקום במים קרים, שאז ניכר הדבר שעושה כן לרפואה, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא.
