הפטרת פרה – כי תשא

בשבת זו קוראים פרשת פרה אדומה, ומפטירים בנבואת יחזקאל על טהרת ישראל לעתיד לבא, שיטוהרו בגוף ובנפש, טהרה שלימה. בתחילתה של נבואה זו אומר ה' ליחזקאל כיצד ייענשו כל האומות שסביב לארץ ישראל, על כך שהצרו לישראל, או ששמחו על מפלתם, ואילו ישראל יגאלו ויחזרו לארצם. אמנם בתוך הדברים נרמז שלא תהיה זו גאולה שלימה, אלא תהיה גלות לאחריה, עד הגאולה השלימה לעתיד לבא, וכעת אומר ה' ליחזקאל בנבואה מדוע לא תהיה כעת, בזמן הבית השני, גאולה שלימה

ספר יחזקאל, פרק לו (טז) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, כיון שנרמז לעיל (פסוקים י'-י"ב) שתהיינה שתי גאולות, הראשונה בזמן בית המקדש השני, שעליה נאמר "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם", והשניה לעתיד לבוא בזמן הגאולה השלימה, שעליה נאמר "וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם", מבאר לו ה' בנבואה זו מה עתיד להיות בזמן בית המקדש השני, שמחמת כן לא תהיה אז גאולה שלימה, אלא ישובו ויגלו שוב, עד אחרית הימים. (יז) בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים [-עתידים לשבת] עַל אַדְמָתָם בזמן בית שני, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם, ואף על פי כן לא גרשתי אותם מעל פני, אלא כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי, שסופה להטהר לבעלה, וכך מצפה ה' שישראל יחזרו בתשובה, ויחזירם אליו.  (יח) וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם – ואמנם שפכתי את חמתי עליהם, עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ, כיון שעוון זה גורם לגלות, כמו שנאמר (במדבר ל"ה ל"ג) "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ", וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ, וזהו חטא גילוי עריות, שגם בו נאמרה לשון טומאה ואזהרה מגלות, שנאמר בסיום פרשת איסורי עריות (ויקרא י"ח כ"ח) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [אך בזמן בית המקדש השני לא היה חטא עבודה זרה, כיון שכבר ביטלו אנשי כנסת הגדולה את היצר הרע של עבודה זרה].  (יט) ומחמת שני חטאים אלו, של שפיכות דמים וגילוי עריות, הענישם ה', וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם הקרובים אליהם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת הרחוקות מהם, אך לא היה זה עונש בדרך של הסתרת פנים, שיהיו מופקרים לכל, אלא כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים, בדרך של השגחה פרטית, שיקבלו בדיוק את העונש הראוי להם, ולא יותר.  (כ) וַיָּבוֹא – כביכול 'שם קודשי' האמור בהמשך, בא יחד עִם ישראל אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, וכאילו בא ה' בעצמו להיות עם ישראל בארצות גלותם ולהשגיח שלא יֵענשו יותר מהראוי להם, אך מחמת כן, וַיְחַלְּלוּ הגויים אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם – כי אמרו על ישראל, הרי ניכר מהשגחת ה' עליהם כי עדיין עַם ה' אֵלֶּה, והשגחתו חופפת עליהם, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ – ואם כן מדוע הוציאם מארצו, וחשבו הגויים שאין בכוחו להחזירם אל ארצם, ועל ידי כך התחלל שם ה'.  (כא) ומלבד חילול ה' שנעשה מחמת דברי הגויים, וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה, כי היו חוטאים גם שם, והיה צורך להענישם כפעם בפעם, ושם שמים התחלל בכל פעם מחדש.  (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל, כי אם היה הדבר נעשה עבורם, היתה הגאולה תלויה בזכויותיהם, ואם היו חוטאים היו גולים שוב, ונמצא שם שמים חוזר ומתחלל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם, וכיון שיגאל אותם ה' למען קידוש שמו, יש צורך לעשות זאת באופן שלא יחזרו ויחטאו, כדי שלא יתחייבו גלות פעם נוספת. (כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם – המחולל על ידי הגוים החושבים שאין ביכולת ה' להחזיר את ישראל לארצם [כמבואר בפסוק כ'], ואֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בהיותכם בְּתוֹכָם על ידי מעשיכם הרעים [כמבואר בפסוק כ"א], ובעת הגאולה השלימה יתוקן הדבר, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה', נְאֻם ה' אֱלֹהִים, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם, והיינו על ידי שיכריח ה' את ישראל לחזור בתשובה, ובזה יסור החילול שחיללו ישראל במעשיהם הרעים את שם ה'. (כד) וכנגד חילול ה' שהיה על ידי הגלות עצמה, שחשבו הגויים שאין ביכולת ה' להחזיר את ישראל לארצם, גם דבר זה יתוקן, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם הקרובים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת הרחוקות, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם.  (כה) אמנם עדיין יהיה צורך לטהר את ישראל מחטאיהם הקודמים, ואומר על דרך משל, כי הנה עד עתה היו שני אופני טהרה, א. על ידי טבילת כל הגוף במי מקוה, שהם מים טהורים. ב. על ידי הזיית מי חטאת של אפר פרה אדומה, שהם מכונים 'מים טמאים' [כיון שהם מטמאים את העוסקים בהם], אמנם כדי לטהר את ישראל מחטאיהם לעתיד לבא, לא יהיה צורך בכניסת כל הגוף למים, אלא בהזיה בלבד, והזיה זו תהיה במים טהורים, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם, והנמשל הוא, כי לעתיד לבא יהיה די בהתעוררות קלה של מי הדעת והתשובה כדי לטהר את בני ישראל. ובשונה מהזמן הזה, שבו מועילה טהרת מקוה ומי חטאת רק לטומאות הגוף ולא לטומאות הנפש, וכן מועילים המים רק לטומאה אך לא לעבירות, לעתיד לבא תהיה טהרה גם לטומאות הנפש ולעבירות, ועל ידי זה מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, הגופניות והנפשיות, וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם – מכל עוונותיכם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.  (כו) והנה חטאי האדם נעשים על ידי הלב והרוח, כי הרוח זהו כח הדמיון המעלה על לב האדם ציורים והרהורים רעים, והלב הוא הכח המושל על כוחות הגוף, וכיון שהוא מטבעו נוטה אל התאוות, עושה הוא את מעשי העבירה, וכדי שלא תחטאו לעתיד לבוא יש צורך לתקן את הדבר, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, שיהיו נוטים רק אל הטוב, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, שבהיות הלב קשה כאבן אינו מקבל מוסר, כמו האבן שקשה לחקוק בה, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, שיקבל בקלות ציורים והרהורים של יראת ה' ואהבתו. (כז) וְאֶת רוּחִי, רוח הקודש, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, כי על ידי הניסים והנפלאות שיהיו תמיד, והשראת השכינה שתהיה בתוככם, תקבלו טבע חדש, הנוטה אל הקדושה והטהרה, וְעָשִׂיתִי על ידי זה אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.  (כח) ומאחר ולא תחטאו עוד, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, ולא תִּגְלוּ ממנה עוד, ואף שבתחילה היתה ההתעוררות מלמעלה תחילה, לטהר את ישראל, הרי מעתה והלאה, כיון שתהיו מוכנים אל הענינים הרוחניים, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם – תתחיל תמיד ההתעוררות ממכם אל הקדושה, להיות לי לעם, מחמת טבעכם הטוב, ועל ידי זה תחזור ותימשך התעוררות מלמעלה, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.  (כט) והגם שיהיה עדיין יצר הרע בעולם, וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וכיון שהטומאה היא הגורמת לחסרון בפירות הארץ, הרי בשעה שיהיו הכל טהורים לא יהיה מחסור, וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.  (ל) ואף על פי שמחמת ריבוי התבואה תהיו בטוחים שלא יהיה לכם רעב, וְהִרְבֵּיתִי גם אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם – כדי שלא תצטרכו לקנות שום דבר מהגויים שסביבכם, כדי שלא יחשבו הגויים שיש אצל ישראל רעב.  (לא) ואמנם גם לאחר כל ההיטהרות הזו, וּזְכַרְתֶּם עדיין אֶת דַּרְכֵיכֶם [-דרכי הנפש] הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם [-מעשי הגוף] אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם – ותתקוטטו עם עצמכם, להתחרט תמיד על העבר, עַל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הבאים מחמת עיוות השכל, וְעַל מעשי תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.  (לב) ותהיה בזכירה זו תועלת נוספת, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, יִוָּדַע לָכֶם, כלומר, על ידי זכירה זו יוודע לכם שאין הגאולה באה מזכותכם, אלא למען ה', ועל ידי זה בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, והבושה על החטאים היא מגדרי התשובה וכפרת העוון.  (לג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כיון שחורבן הארץ בא מחמת העבירות, הרי הדברים תלויים זה בזה, ולכן בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲו‍ֹנוֹתֵיכֶם, אחרי התשובה השלימה והטהרה הגמורה, כאשר לא ישאר מהעוונות רושם כלל, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים העזובות מיושביהם, וְנִבְנוּ גם הערים הֶחֳרָבוֹת, כי כמו שלא נשאר רושם מהעוונות כך לא ישאר רושם מהחורבן, אלא כל ארץ ישראל תהיה מיושבת. (לד) וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה, תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר, כי היתה מוחזקת בעיני כל רואיה לארץ שממה שאינה ראויה לעבודה.  (לה) וְאָמְרוּ באותו זמן כל הרואים אותה, הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הַנְּשַׁמָּה – שהיתה עד עתה שוממה, הָיְתָה כעת כְּגַן עֵדֶן. וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת, עתה בְּצוּרוֹת [-מבוצרות וחזקות] יָשָׁבוּ.  (לו) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם שאין זה בדרך הטבע, אלא כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה, אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, כי יהיה זה כמו בבריאת העולם, שבדיבורו של ה' נבראו כל הדברים, כך עתה על ידי דיבורו אל הנביאים יֵעשה הכל בדרך נס.  (לז) ואם תשאלו כיצד יתיישבו כל הערים שבארץ ישראל, והלא בני ישראל מועטים עתה, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם, אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם – יהיה ריבוי האנשים כדרך ריבוי הצאן, המתרבים מאד.  (לח) כְּצֹאן קָדָשִׁים, המובאים לקרבנות עוֹלָה העולה כליל לה', כך יהיו כל ישראל קדושים לה', וכְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ, המובאים לקרבנות שְׁלָמִים, לאכול ולשמוח, כך יתענגו ישראל על רוב טוב, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.