מסכת אהלות, פרק טו, משנה י

משנה י: הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְהַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים, הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים, טְמֵאִין. מַאֲהִיל עַל הַמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, הַנוֹגֵעַ בְּמֵת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, טְהוֹרִים. אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. שְׁנֵי בָתִּים וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, פָּשַׁט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָהֶן, אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

משנה י: אף שהתבארו לעיל דרגות הטומאה השונות, ובדרך כלל הנטמא בטומאת מת ונעשה אב הטומאה, כשנוגע בכלים נעשים הם ראשון לטומאה, משנתנו מבארת שבאותו זמן ממש שהאדם נוגע במת או מאהיל עליו הרי הוא נעשה לענין הטומאה כמת ממש, וזו 'טומאה בחיבורים' שעל ידה מטמא האדם כאילו היה חלק מהמת. אדם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְהַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים באותו זמן, וכן אדם הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת -אף שאינו נוגע בו] וְהַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים באותו זמן, הרי הכלים טְמֵאִין, כיון שבשעה שהוא נוגע במת ו'מחובר' אליו דינו כמת עצמו, וכל דבר הנוגע באדם נחשב כמי שנגע במת ונעשה אב הטומאה וטמא שבעה ימים. אבל המַאֲהִיל עַל הַמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, וכן הַנוֹגֵעַ בְּמֵת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, אם אין בידו שיעור טפח על טפח להביא את הטומאה, הרי הכלים טְהוֹרִים. אך אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ של האדם פוֹתֵחַ טֶפַח – רוחב טפח על טפח, ויש תחת ידו כלים, הרי הם טְמֵאִין, כאילו היו באהל המת ממש, וכפי שהתבאר, שכאשר האדם נוגע ו'מחובר' לטומאה הרי הוא נחשב כמת עצמו, וכאשר הוא מאהיל על כלים הרי זה כאילו האהיל עליהם המת, ונטמאו וגוף האדם עצמו אינו חוצץ בפני הטומאה, שהרי הוא עצמו מקבל טומאה].

שְׁנֵי בָתִּים, וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מן המת, בכל אחד מהם חצי כזית, ונמצא שאין באחד מהם טומאת אהל, ועמד האדם בין שני הבתים ופָּשַׁט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָהֶן, כל אחת לבית אחד, אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח – רוחב טפח על טפח, הרי הוא מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, שהרי הוא מצרף את שני הבתים להחשיב כאהל אחד שיש בו ביחד כזית מן המת, ושניהם מטמאים את מה שבתוכם בטומאת אהל. וְאִם לָאו, שאין בכל אחת מידיו שיעור טפח על טפח, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מבית לבית, ואפילו אם האהיל בשתי ידיו על אותם כשני חצאי זיתים מהמת אמנם באופן זה, שהאהיל בשתי ידיו על בשר המת עצמו, האדם עצמו נטמא, שהרי סוף סוף האהיל בגופו על כזית מן המת, אף שהיה מחולק שני חלקים ובשני בתים. אך אם רק הכניס את שתי ידיו לשני הבתים, ולא האהיל על בשר המת עצמו, ולא היו בידיו טפח על טפח, אף האדם עצמו אינו נטמא].