מסכת אהלות, פרק טז, משנה ה

משנה ה: הָיָה בוֹדֵק, הִגִּיעַ לְנַחַל אוֹ לִשְׁלוּלִית, אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים, מַפְסִיק. שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בָהּ הֲרוּגִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. בּוֹר שֶׁמַּטִּילִים לְתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִתְקִינוֹ לְקֶבֶר מִתְּחִלָּה, יֶשׁ לוֹ תְבוּסָה:

משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, המוצא שלשה מתים קבורים בסמיכות, צריך לבדוק את הקרקע במרחק עשרים אמה, שמא זו שכונת קברות. מבארת המשנה, הָיָה בוֹדֵק, והִגִּיעַ בבדיקתו בתוך אותם עשרים אמה לְנַחַל – נהר של מים, אוֹ לִשְׁלוּלִית – אמת מים גדולה המחלקת מים לאמות מים קטנות יותר היוצאות ממנה, אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים, שבכל המקומות הללו אין דרך לקבור, הרי זה מַפְסִיק את בדיקתו, ואינו חושש שמא יש שם שכונת קברות.

שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בָהּ הֲרוּגִים, ואפילו ישראלים, ואפילו היו יותר משלשה, בודאי נקברו שם באופן זמני בלבד, וגם אין לחשוש שמא הביאו לשם מתים נוספים וקברום שם, ואינו צריך ללקט את 'תבוסתן', והיינו העפר המעורב בדם ובליחה שלהם, אלא רק את העצמות, וכן אינו צריך לחשוש ולבדוק האם במרחק עשרים אמה יש מתים נוספים, אלא הרי זה מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם, וְהַכֹּל טָהוֹר. הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ, שהיתה דרכם לקבור את המת בתחילה בבור שבשדה, כדי שיתעכל בשרו מהר, ולאחר מכן העבירוהו לקבר אבותיו, הרי זה מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר, ואינו צריך לקבור את תבוסתם, ואפילו אם היו שם שלשה מתים אינו צריך לחשוש שמא קברו שם מתים נוספים, כיון שאין זו אלא קבורה זמנית ולא שכונת קברות.

בּוֹר שֶׁמַּטִּילִים לְתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים, ואין זה דרך כבוד, אין לחשוש שמא קברו סביבם מתים נוספים, ולכן כשבא לטהר את המקום מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מהבור, ואין צריך ליטול את תבוסתן, וְאינו צריך לבדוק אם יש שם מתים נוספים, אלא הַכֹּל טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִתְקִינוֹ לאותו בור לְקֶבֶר מִתְּחִלָּה, יֶשׁ לוֹ תְבוּסָה, וכשמפנה את המתים צריך להוציא גם את תבוסתן, אך גם באופן זה אין חוששים שמא יש בסמוך להם קברים נוספים.