פרשה מבוארת – ויקהל-פקודי

פרשת ויקהל

"אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן" (שמות פרק לה, יט)

שאלה:  מה הם 'בגדי השרד' המוזכרים כאן, והרי בגדי הקודש לאהרן ולבניו אמורים בפני עצמם בסיום הפסוק. ומדוע לא הוזכרו בגדי השרד בציווי ה' למשה, וכן לא הוזכרו בסיפור עשיית האומנים את כל הדברים, אלא הוזכרו רק כאן, ובסיום כל המעשים בפרשת פקודי.

תשובה: היו אלו בגדים מיוחדים לנקות בהם את כלי המשכן, שיהיו תמיד נקיים וטהורים, ולכן מוזכרים תמיד בגדי השרד לאחר כלי המשכן ולפני בגדי אהרן ובניו, כיון שבגדי השרד שייכים לכלי המשכן, לנקותם ולטהרם תמיד. ולא הוזכרו בגדים אלו בציווי ה' למשה, כיון ששם הוזכרו רק הדברים שיש בהם רמזים גבוהים ועליונים, וכן בעשיית הכלים הוזכרו רק אלו שיש בהם רמזים אלו, אך בגדים אלו שאינם חלק מכלי הבית, אלא לשימוש אותם כלים, לא הוזכרו בציווי משה, ולא בעשיית כלי המשכן. (שאלה ג).

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם" (שמות פרק לו, ח) "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שמות פרק לז, א) "וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שמות פרק לז, י)

שאלה: מדוע יש שינוי בלשון העשייה בין הדברים השונים שבמשכן, שרק לגבי עשיית יריעות המשכן נאמר בלשון רבים 'ויעשו כל חכם לב', ורק לגבי עשיית הארון נאמר 'ויעש בצלאל', ואילו בשאר הדברים והכלים נאמר רק לשון 'ויעש'.

תשובה: בתחילה, קודם שעשו את כל הכלים התקבצו כל החכמים יחד ועשו את היריעות למשכן, כדי שיהיה מקום להניח בו את כל הכלים שיעשו. ואחר כך עשה כל אחד מהאומנים בפני עצמו כלי אחד שהיה מוטל עליו לעשותו. ורק את הארון, מחמת חשיבותו וקדושתו, עשאו בצלאל לבדו. (שאלה ד).

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם" (שמות פרק לו, ח)

שאלה: לאחר שכבר פירטה התורה את כל פרטי עשיית המשכן וכליו בציוויו של משה רבינו לישראל, מדוע חזרה ומנתה את כל הדברים בשעת עשייתם ממש, ולא אמרה רק שעשו ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה.

תשובה: כיון שהיה שינוי בסדר הדברים בין הסדר שאמר משה רבינו לבין הסדר שנעשה בפועל, אמרה התורה את הסדר שבו עשו האומנים את המשכן ואת הכלים. וכדי שלא נטעה לחשוב שכשם שהיה שינוי בסדר הדברים כך היה שינוי בעשיית הכלים עצמם, פירטה התורה כל כלי וכלי בפני עצמו, וכן כל חלק במשכן, ללמד שבצורת הדברים לא היה שום שינוי ממה שאמר משה, אלא השינוי היה רק בסדר עשיית הדברים. (שאלה ה)

פרשת פקודי

"כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות לח כד) "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", "וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן…" "וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל, וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ…" (שמות לח, כה-לא)

שאלה: כיון שמנתה כאן התורה את משקל הזהב ומשקל הכסף ומשקל הנחושת שניתנו למלאכת המשכן, מדוע פירטה התורה מה עשו בכסף ובנחושת, ולא פירטה מה עשו בזהב התרומה.

תשובה: לא באה התורה לומר מה עשו עם כל התרומה שניתנה לצורך בניית המשכן, אלא באה ללמד כמה מהזהב והכסף והנחושת שימשו להקמת המשכן, וכיון שכל הזהב הניתן למלאכת המשכן שימש לעשיית הכלים שנימנו לעיל, לא הוצרכה התורה לפרט מה עשו עם הזהב, כיון שמתוך הדברים מובן שכל הזהב הספיק לכל הכלים, לא פחות ולא יותר [ולכן רק לגבי הזהב נאמר 'כל הזהב']. אמנם לגבי הכסף הוצרכה התורה לפרט את הדברים, כיון שכסף זה המנוי כאן אינו כסף התרומה שנתנו ישראל, אלא כסף הפקודים שנתנו מחצית השקל, וממנו עשו את הכלים המנויים כאן, אך כסף התרומה לא הוזכר כאן כלל, ועשו ממנו את כלי השרת [כמו המזרקים ושאר כלי עבודת המשכן], ופירטה התורה כמה מהכסף שימש לעשיית המשכן. וכן בנחושת פירטה התורה בכמה נחושת השתמשו לצורך עשיית המשכן וכליו, ולא נכלל בזה הכיור וכנו, אף שגם הם היו עשויים נחושת, כיון שהם נעשו מהמראות הצובאות שהביאו הנשים בפני עצמם, ולא מנחושת התנופה שהביאו כל ישראל. [ולא פירטה התורה את משקלם של התכלת והארגמן ותולעת השני וכו', כיון שלדברים אלו אין חשיבות כל כך כמו חשיבותם של הזהב הכסף והנחושת]. (שאלות ד-ז).

"וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות פרק לט, ז)

שאלה: מדוע בעשיית בגדי הכהן הגדול נאמר על כל אחד מהבגדים בפני עצמו 'כאשר ציוה ה' את משה', והרי די בכך שבסיום ייכתב על הכל 'כאשר ציוה ה' את משה'.

תשובה: כיון שבענין בגדי הכהונה היו שינויים בין מה שנכתב בפרשת תצוה, בציווי עשיית הבגדים, לבין מה שנאמר כן בעשייתם בפועל, הוצרך הכתוב לומר בכל בגד ובגד בפני עצמו שנעשה כפי שציוה ה' את משה, כדלהלן: באפוד, נוסף כאן 'וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים', וכדי שלא נחשוב שהאומנים עשו כן מדעתם, נאמר כאשר ציוה ה' את משה. באבני השוהם, נאמר כאן רק 'זכרון לבני ישראל', ולא התפרש מהו הזכרון, ולכן נאמר כאשר ציוה ה' את משה, ששם התפרש 'ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתיפיו לזכרון'. בחושן, לא הוזכרה כאן הכנסת האורים והתומים לתוך החושן, אלא רק בפרשת תצוה, ולכן נאמר שעשו כפי שציוה ה' את משה. במעיל, לא הוזכרה כאן התכלית של הפעמונים, ונשמע קולו בבואו אל הקודש, אלא רק בפרשת תצוה. ובכתנת לא הוזכר כאן שנעשתה כתנת תשבץ, אלא רק בפרשת תצוה. באבנט לא התבאר בפרשת תצוה כיצד לעשותו, אלא רק כאן התפרש שעשו אותו שש משזר, תכלת וארגמן ותולעת שני. וכן בציץ לא הוזכרה כאן תכלית עשייתו, 'ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' והיה על מצחו תמיד לרצון', ולכן נאמר גם בזה 'כאשר ציוה ה' את משה'.