מסכת אהלות, פרק יז, משנה א

פרק יז, משנה א: הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. עַד כַּמָּה הוּא עוֹשֶׂה. מְלֹא מַעֲנָה מֵאָה אַמָּה, בֵּית אַרְבַּעַת סְאִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית חָמֵשׁ, בְּמוֹרָד. וּבְמַעֲלֶה, נוֹתֵן רֹבַע כַּרְשִׁינִים עַל בֹּרֶךְ הַמַּחֲרֵשָׁה, עַד מְקוֹם שֶׁיִּצְמְחוּ שְׁלשָׁה כַרְשִׁינִין זוֹ בְצַד זוֹ, עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּמוֹרָד וְלֹא בְמַעֲלֶה:

פרק יז

משנה א: הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה 'בֵית הַפְּרָס', כלומר, כאשר נחרשה שדה שהיה בה קבר אדם, ונשברו עצמות המת והתערבו עם העפר של השדה, גזרו חכמים שתהא כל השדה בחזקת טומאה (ו'פרס' הוא לשון פרוסה ושבירה, על שם שבירת עצמות המת), וזו גזירה דרבנן שקנסו את האדם על שחרש שדה שיש בה קבר (ובמשנה ג' יבואר באילו מקרים לא קנסוהו). עַד כַּמָּה הוּא עוֹשֶׂה – עד לאיזה מרחק מהקבר נחשבת השדה כ'בית הפרס', עד 'מְלֹא מַעֲנָה' – מרחק של חרישה אחת שעושה המחרישה בשדה בפעם אחת, והיינו מֵאָה אַמָּה לכל צד של הקבר, שהוא שיעור בֵּית זריעת אַרְבַּעַת סְאִים, כיון שאין דרך המחרישה להוליך מעצמות המת יותר ממרחק של מאה אמה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נעשית השדה 'בית הפרס' בשיעור של זריעת בֵּית חָמֵשׁ סאין, והיינו קרוב למאה ושתים עשרה אמה, בְּמוֹרָד – בדרך הירידה של המחרישה, שכיון שהקרקע במדרון מוליכה המחרישה את העצמות אף למרחק זה, אך בקרקע שוה מודה רבי יוסי לתנא קמא שהמרחק הוא עד בית ארבע סאים. ואמנם שיעורים אלו נאמרו רק בקרקע ישרה או במדרון (לתנא קמא אין חילוק ביניהם, ולרבי יוסי יש חילוק בין קרקע שוה לבין מדרון, וכפי שהתבאר), וְאילו בְמַעֲלֶה – בדרך עליה של המחרישה, במעלה ההר, לדברי תנא קמא, נוֹתֵן רֹבַע קב כַּרְשִׁינִים, עַל בֹּרֶךְ הַמַּחֲרֵשָׁה – על החלק הכפוף שבמחרישה, העשוי כעין 'ברך', וכיון שהוא עשוי מעץ חלול יכול הוא להכניס בתוכו גרעיני כרשינים, ועושה בו נקב קטן שדרכו נופלים הכרשינים תוך כדי החרישה, עַד מְקוֹם שֶׁיִּצְמְחוּ שְׁלשָׁה כַרְשִׁינִין זוֹ בְצַד זוֹ, והיינו עד שכלים הכרשינין ואינם נופלים הרבה יחד, אלא השלשה האחרונים שנשארים במחרישה נופלים שם, רק עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס, ולא יותר, ורַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, כל דינו של בית הפרס נאמר רק בְּמוֹרָד, או בקרקע שוה, וְלֹא בְמַעֲלֶה, ששם אין כלל בית הפרס (נמצא שרבי יוסי מחמיר יותר מתנא קמא במורד, שלתנא קמא בית הפרס הוא בית ארבע סאים, ולרבי יוסי הוא בית חמש סאים. ומיקל יותר ממנו במעלה, שלדעת תנא קמא יש שיעור מסוים של בית הפרס גם במעלה ההר, ולרבי יוסי אין כלל בית הפרס לצד מעלה ההר).