מאמר שני, נד
נד. החבר: והלא אור הלבבות הינו נשגב ורוחני יותר מאשר האור הנראה בעין מוחשית. הנה, טרם הופעת בני ישראל, חיו כל בני האדם בטעות ועיורון, פרט ליחידים שהזכרנו. היתה אומה שטענה שהעולם קדמון ללא בורא, וכמו שמהנמנע לכנות את הבריאה 'בורא', כן נמנע לומר שהיא נבראת. אומה אחרת סברה שהגלגל הוא קדמון, והוא בורא הכל, ועבדוהו. ואילו עם אחר טעה לחשוב שהיות והאש היא מקור האור, וכוחה המעשי חזק ומופלא, הרי לה ראוי לעבוד, ואף נפש האדם באה ממקור האש. עם אחר עובדים את מלכיהם או חכמיהם. וכולם מאשרים ומסכימים שבלתי אפשרי שייראה נס בעולם, כי אין שום מקרה בבריאה החורג מגדר הטבע, עד שאפילו הפילוסופים בעלי המחשבה הזכה והעיון המעמיק, שהודו כי יש לבריאה סיבה ראשונה אשר שונה בתכונתה משאר הנבראים, בכל זאת אף הם נטו על פי שיקול דעתם לומר שאין לבורא ענין בבריאה, כל שכן בפרטיה. הפילוסופים מרוממים אותו מידיעת חלקי הדברים, ואין צריך לומר שאינם מאמינים באפשרות של חידוש ושינוי בבריאה מחוץ לדרך הטבע.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
