(203) שער התורה, פרק ח

וְאַקְדִּים פְּרָט אֶחָד וְהוּא אֵינֶנּוּ אַף מְעַט מִן הַמְּעַט מִדַּרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים – וְהוּא, דְּלִכְאוֹרָה קַשְׁיָא, עַל מַה נִּשְּׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל כָּךְ לְאַבְרָהָם עַל עִנְיַן הָעֲקֵּדָה, וַהֲלֹא אַף בְּיָמֵינוּ אִם הָיָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה לְמִי שֶׁיִּשְׁחֹט בְּנוֹ לְעוֹלָה, לֹא הָיָה נִמְנָע מִזֶּה? אֲבָל הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם, דְּהַנִּסָּיוֹן הָיָה מַה שֶּׁנִּתְרַצָּה בְּאַהֲבָה גְּמוּרָה לָזֶה, וְהָאוֹת שֶׁהִשְׁכִּים בַּבֹּקָר בִּשְׁבִיל זֶה וּבָקַע בְּעַצְמוֹ אֶת הָעֵצִים וְגַם הִמְתִּין שְׁלֹשָה יָמִים עַד שֶׁנִּרְאָה לוֹ הַמָּקוֹם, וְכַמָּה עִנְיְנֵי נִסְיוֹנוֹת הָיוּ לוֹ בְּעִנְיָן זֶה, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁהַשָּׂטָן דִּמָּה אָז אֶת עַצְמוֹ לְנָהָר, וְהָיָה אַבְרָהָם צָרִיךְ לַעֲבֹר דַּרְכּוֹ לָעֲקַדָה וְהָלַךְ עַד צַוָּארוֹ בַּמַּיִם, וְצָעַק: הוֹשִׁיעָה ה', כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, וְנִתְבַּטֵּל. וְכָל זֶה מוֹרֶה שֶׁהָיְתָה אַהֲבָתוֹ שְׁלֵמָה לַה', וּבְכָל לִבּוֹ נִתְרַצָּה לָזֶה.

וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמֵנוּ, וּמָה אִם הָיָה מֻכְרָח אַבְרָהָם לִתֵּן אֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְאֵיזֶה מֶלֶךְ, וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה עֵצוֹת לָזֶה שֶׁתּוּקַל עֲבוֹדָתוֹ, כְּגוֹן, לְמָנְעוֹ מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, עַל אֵיזֶה שָׁנִים וּלְלַמְּדוֹ אֵיזֶה עִנְיְנֵי לִמּוּדִיּוֹת, אֲשֶׁר בָּזֶה יֵקַל עֲבוֹדָתוֹ אַחַר כָּךְ. וְאַחַר כָּךְ הָיָה נִרְאֶה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה כְּהַנְהָגָתְךָ הַיְשָׁנָה לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְאַחַר כָּךְ אֶעֱשֶׂה בּוֹ כִּרְצוֹנִי, הַאִם לֹא הָיָה אַבְרָהָם מִתְרַצֶּה לָזֶה בְּאַהֲבָה שְׁלֵמָה, מִמַּה שֶׁהָיָה מִתְרַצֶּה בְּאַהֲבָה עַל דְּבַר הָעֲקֵדָה? וְכָל שֶׁכֵּן לָזֶה שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיָה צָרִיךְ אֲפִלּוּ צִוּוּי ה' יִתְבָּרַךְ לָזֶה. וְעַתָּה אֵיךְ לֹא נֵבוֹשׁ בְּעַצְמֵנוּ, לְפִי מַה שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁגַּם אָנוּ בָּרוּךְ ה' מַאֲמִינִים בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ, וְאָנוּ זוֹכְרִין תָּמִיד זְכוּת עֲקַדַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם. וּכְשֶׁבָּא לְיָדֵינוּ אוֹתוֹ עִנְיָן, תֵּכֶף הֻפְקַר אֶצְלֵנוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, אַךְ לְהַצִּילוֹ מִן עֲבוֹדַת הַצָּבָא. וְהַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית אוֹתָנוּ, שֶׁבָּזֶה נְרַחֵם עַל בָּנֵינוּ, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא רַחֲמָנוּת הִיא, כִּי אִם אַכְזָרִיּוּת הִיא עַל נֶפֶשׁ הַבֵּן, וְכַנַּ"ל בְּשֵׁם הַסִּפְרִי, וְעַל כָּל דּוֹרוֹתָיו הַבָּאִים אַחֲרָיו.