(204) שער התורה, פרק ח

וְעַל פִּי רֹב יַזִּיק דָּבָר זֶה גַּם לְגוּף הַבֵּן, כִּי יִהְיֶה מֻרְגָּל מִנַּעֲרוּתוֹ לְמַלְּאוֹת תַּאֲוַת לִבּוֹ, וְכַאֲשֶׁר לֹא יִמְצָא לוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ, יַעֲמֹד וִילַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל בִּגְנֵבָה וּגְזֵלָה וְחָמָס, וְיִהְיֶה יָדוֹ בַּכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ.

וְעַתָּה נֵלֵךְ לִשְׁאָר אָבוֹת, הִנֵּה יִצְחָק אָבִינוּ יָדוּעַ שֶׁהָיָה בְּעֵת הָעֲקֵדָה בֶּן ל"ז, וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה מִתְרַצֶּה, לֹא הָיָה אַבְרָהָם הַזָּקֵּן יָכוֹל לְהַכְרִיחוֹ לְעוֹלָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּרָצוֹן גָּמוּר עָשָׂה יִצְחָק אֶת זֶה, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְיֵלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" בְּלֵב שָׁוֶה. וּמִמַּה שֶׁהָיָה יִצְחָק מִתְרַצֶּה לָזֶה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא הָיָה נִמְנָע מִדְּבָרִים קטַנִּים עֲבוּר רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם כֵּן אָנוּ, שֶׁזּוֹכְרִין זְכוּתוֹ תָּמִיד, כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ בִּדְרָכָיו, שֶׁלֹּא לְהִמָּנַע מִתּוֹרָה וּמִצְוֹת עֲבוּר שׁוּם דָּבָר.