ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא
ז) איזו היא קטנה שצריכה למאן, מבת שש עד בת עשר שנים, בודקין אותה לפי יופי דעתה, אם יודעת לשמור קדושיה, ומבינה שהן קדושין, לא שתשמור אותן כדרך שמשמרת האגוז ותמרה וכיוצא בהן, הרי זו צריכה מיאון. ואם אינה יודעת לשמור קדושיה, אינה צריכה אפילו למאן, אלא הולכת לבית אמה כאילו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת שש, אפילו יודעת לשמור קידושיה, אינה צריכה מיאון. וִיתֵרָה על בת עשר, אפילו היתה סכלה ביותר, צריכה מיאון. וכל מי שהשיאוה אחיה או אמה או קרוביה שלא לדעתה, אינה צריכה למאן, כיון שלא תקנו חכמים קדושין אלו אלא כשנעשו מדעתה.
ח) כיצד ממאנת, אומרת בפני שני עדים 'אין רצוני בפלוני בעלי', או 'אין רצוני בקידושין שקדשוני אמי או אחי', וכיוצא בדברים אלו, אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה, והיא עומדת ומשקה עליהן, ואמרה איני רוצה בפלוני בעלי, הרי זה מיאון.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
