(219) חתימת הספר (ה)

פרק ג: בּוֹ יְבֹאַר, שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בִּמְיֻחָד בְּמִצְוָה, שֶׁאֵין לָהּ דּוֹרְשִׁים.

אִיתָא בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים": אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בְּכָל הַמִּצְוֹת, מִכָּל מָקּוֹם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיקּ בְּאַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְהַתְמָדָה, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלֶיהָ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּלְפִי שֶׁכְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם תַּרְיָ"ג מִצְוֹת, נִקְרָאִים עֵץ חַיִּים, כְּדִכְתִיב: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", וְהָאוֹחֵז עָנָף אֶחָד מִן הָאִילָן יָפֶה, אוֹחֵז בְּכֻלָּן, שֶׁכָּל שְׁאָר הָעֲנָפִים נִמְשָׁכִין אַחַר אוֹתוֹ הֶעָנָף, שֶׁכֻּלָּם גּוּף אֶחָד, אֲבָל אִם בָּא לֶאֱחֹז בְּכָל הָעֲנָפִים יַחְדָּו, לֹא יוּכַל לֶאֱחֹז כְּלוּם. הַיְנוּ דְּגָרְסִינַן בְּשַׁבָּת: אָמַר רַב נַחְמָן: תֵּיתִי לִי דְּקַיֵּמִית שָׁלֹש סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת וְכוּ'. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּמִית מִצְוַת תְּפִלִּין. וְאָמַר רַב נַחְמָן: תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּמִית מִצְוַת צִיצִית. אָמַר רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵהּ דְּרַבָּה: אֲבוּךְ בְּמַאי זָהִיר טְפֵי? אָמַר לֵהּ: בְּצִיצִית. יוֹמָא חַד הֲוָה קָסָלֵיק בְּדַרְגָּא, אִפְסִיק לֵהּ חוּטָא וְלָא נְחֵית וְאָתָא כְּמָה דְּלָא רַמְיֵהּ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּקַיֵּמִית מִצְוַת תְּפִלִּין, שֶׁלֹּא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תְּפִלִּין. וְכֵן לְעִנְיַן צִיצִית. עַד דְּרַמְיֵהּ, שֶׁתִּקְּנָהּ, וְזֶה לְשׁוֹן תְּלִיַּת צִיצִית כִּדְאָמְרִינַן בְּעָלְמָא: וְלָא רָמֵי חוּטָא. וְעַיֵּן שָׁם בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים", שֶׁמֵּבִיא מָקוֹם לִדְבָרָיו גַּם מֵהַיְרוּשַׁלְמִי, שֶׁעֲבוּר זֶה יֵיטִיבוּ וְיַאֲרִיכוּ יָמָיו בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְאָרֹךְ.