שיעור 188, ספר מלכים ב', פרק יג, כ-כה

כ וַיָּ֥מָת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה׃ כא ,וַיְהִ֞י הֵ֣ם ׀ קֹֽבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת־הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת־הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קָם עַל־רַגְלָֽיו׃ כב וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהֽוֹאָחָֽז׃ כג וַיָּחָן֩ ה֨' אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַֽעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹֽא־הִשְׁלִיכָ֥ם מֵֽעַל־פָּנָ֖יו עַד־עָֽתָּה׃ כד וַיָּ֖מָת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן־הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ כה וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת־הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן־הֲדַ֣ד בֶּן־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהֽוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(כ) וַיָּמָת אֱלִישָׁע, וַיִּקְבְּרֻהוּ. וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה – לאחר שעברה שנה מאז שקברו את אלישע, באו גדודי מואב לארץ ישראל.

(כא) וַיְהִי הֵם – אנשים מישראל, קֹבְרִים אִישׁ, וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד של האויבים, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע, כי חשבו שלאחר שעברה שנה ונתעכל הבשר אין צורך להקפיד על כך, וַיֵּלֶךְ – התגלגל המת וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע, וכיון שהגוף שהיתה בו נשמת הצדיק הוא כארון המיוחד לקדושה, אין ראוי שיגע בו דבר חול, וַיְחִי האיש וַיָּקָם עַל רַגְלָיו (חז"ל נחלקו בסופו של אותו אדם, יש אומרים שחי וחזר לביתו והוליד בנים, ויש אומרים שרק עמד על רגליו ויצא מהמערה, ושם מת מיד). ובכך התקיימה ברכת אליהו לאלישע שיהיה פי שנים ממנו, כי אליהו החיה מת אחד, ואלישע החיה שני מתים, את בן השונמית, ואת המת הזה שקברו לידו.

(כב) עתה יסופר כיצד התקיימה נבואת אלישע ליואש מלך ישראל, וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז.

(כג) ואף על פי כן, וַיָּחָן ה' אֹתָם, וַיְרַחֲמֵם, וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם – לא היה העונש כדי להשחיתם, אלא רק כדי שיחזרו בתשובה, וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה, וכיון שראה שיושחתו לגמרי, חזר להצילם.

(כד) כיון שחזאל נמשח על ידי אלישע מכח נבואת אליהו, לכן בימיו לא התגברו עליו ישראל, וַיָּמָת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּמְלֹךְ בֶּן הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו, ואף על פי שהיתה הגזירה על ישראל שיהיו משועבדים גם תחתיו, מכל מקום גזירה זו התבטלה.

(כה) וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מלך ישראל, וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל מלך ארם, אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ, כנבואת אלישע לפני מותו, וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל.