279. חיים (ב)

וְהַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי לְמַה שֶׁאָמְרוּ חז"ל 'הָרוֹצֶה לִחְיוֹת – יָמִית אֶת עַצְמוֹ', שֶׁהָרוֹצֶה לִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, יָמִית עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה.

וּבֶאֱמֶת כָּל הַתַּכְלִית וְהַתּוֹעֶלֶת בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הִיא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָכֵן, עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד, וְלָזֹאת יְכַוֵּן כְּשֶׁמִּתְאַוֶּה וּמְבַקֵּשׁ מַה' חַיִּים אֲרֻכִּים, לֹא יְבַקֵּשׁ כֵּן בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג וְלִרְאוֹת בְּחֻפַּת בָּנָיו, וְלִרְאוֹת צֶאֱצָאִים וְכַדּוֹמֶה, כִּי הַכֹּל הֶבֶל, וְאַדְרַבָּה, יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא יַחְפֹּץ בַּחַיִּים רַק כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.

וְהַמַּעֲמִיק בָּזֶה, יִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהוֹצִיא כָּל חַיָּיו בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְיִהְיוּ כָּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְיָחוּס מְאֹד עַל הַזְּמַן אֲשֶׁר הוּא חַי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ לְבַטָּלָה, כִּי הוּא יְקַר הָעֵרֶךְ יוֹתֵר מִכָּל. וְגַם מִטַּעַם זֶה מוּטָל עַל הָאָדָם חִיּוּב לִשְׁמוֹר בְּרִיאוּתוֹ, וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד לְנַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד טוֹבָה הַרְבֵּה שֶׁיָּכוֹל לִקְנוֹת בְּשָׁעָה אַחַת שֶׁל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמַר מִכָּל דָּבָר רַע, מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְעָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל אִבּוּד הַזְּמַן שֶּׁגָּרַם לְעַצְמוֹ.