תפילת שחרית (א)

נִשְׁמַת כָּל צדיק הקרוי "חַי" – הנשמה הרוחנית שהיא מכירה את בוראה ויודעת את סוד שמו הנעלם – היא תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ (-בהשגה גדולה לדעת את ה'), וְרוּחַ החיוני אשר בתוך כָּל בָּשָׂר ודם – שהיא קשורה לחומר הגשמי ואינה מכירה ויודעת את שמך, אבל לפי שהיא רואה את פעולתך ה'מזכירים' את מציאותך, לכן גם היא תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם את זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, שהרי מִן הָעוֹלָם הזה וְעַד הָעוֹלָם הבא (-כלומר, תמיד לעולם ועד) רק אַתָּה לבדך אֵל חזק ובעל היכולת, וּמִבַּלְעָדֶיךָ (-ומלבדך) אֵין לָנוּ מֶלֶךְ שהוא גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ אותנו מכל צרה – שאתה פּוֹדֶה אותנו מידי שונאים (-שמהפך להם רצונם או שנותן להם תמורה) וּמַצִּיל מהם ביד חזקה, וּמְפַרְנֵס אותנו בכל צרכנו וְעוֹנֶה לנו לתפילותינו למלא משאלותינו וּמְרַחֵם עלינו בְּכָל עֵת של צָרָה חיצונית וְצוּקָה פנימית (-צער הנפש ודאגת הלב, הגר"א משלי א, כז), ולכן רק לישועתך אנו מחכים תמיד – שהרי יודעים אנו כי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ (-ותומך), אֶלָּא רק אָתָּה (-שבידך הכל ואתה בעזרנו תמיד).