מאמר שלישי, ה 10

המשך ה. החבר: ואף אם בלתי אפשרי הוא לנפש לעשות תשובה גמורה על הרהורי הלב, כי הרע השתרש בה מימי הנעורים, בגלל שמיעת מיני שירים וחידות (של קלות ראש), בכל זאת תקבל על עצמה לא להעלותם יותר על דל שפתיו, וכל שכן שלא לחבר שירים כאלה, וכמו שנאמר "זמתי בל יעבר פי", תנקה מהמעשים, ותתודה על ההרהורים. צום החסיד ביום זה הוא צום שמתקרב בו למדרגת מלאכים, כי הוא משלימו מתוך הכנעה ושפלות ברך, מתעסק בו בתהלות ותשבחות, עומד על רגליו וכורע על ברכיו, וכל כחותיו הגופניים שובתים מהצרכים הטבעיים, ועוסקים במצוות התורה, כאלו אין לו שבע בהמי, וכן יהיה צום החסיד בכל עת שיצום, הוא מסגף ביום זה את כל חושיו, חוש הראיה, השמיעה, והדבור, ולא יטרידם בדבר אחר זולת מה שמביא לקרבת ה', ואף כל כחותיו הפנימיים, הדמיון, והמחשבה (כולם יהיו מופרשים לעבודת ה'). ועם זה יגיע האדם אל עשית המעשים הטובים.