מסכת נגעים, פרק ד, משנה יא

משנה יא: בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, הֲרֵי זוֹ לְהַחְלִיט, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵׂעָר לָבָן, טָמֵא. וְאִם שֵׂעָר לָבָן קָדַם לְבַהֶרֶת, טָהוֹר. וְאִם סָפֵק, טָמֵא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קִהָה:

משנה יא: היתה בַּהֶרֶת בשיעור כַּחֲצִי גְרִיס, וְאֵין בָּהּ כְּלוּם (-אין בה שום סימן טומאה), ונוֹלְדָה בסמוך לה בַהֶרֶת נוספת בשיעור כַּחֲצִי גְרִיס, וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – לאחר מכן צמחו בה שתי שערות לבנות, הֲרֵי זוֹ לְהַחְלִיט – טומאה מוחלטת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵׂעָר לָבָן, כפי שהיה באופן זה, הרי הנגע טָמֵא. וְאִם שֵׂעָר לָבָן קָדַם לְבַהֶרֶת, טָהוֹר (אלא שצריך להסגירו, שהרי אפילו נגע ללא שער לבן כלל טעון הסגר שבעת ימים). וְאִם סָפֵק מי קדם למי, טָמֵא, כיון שמסתבר שמחמת הנגע הלבינו השערות, כפי שקורה בדרך כלל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קִהָה, כלומר, כאילו היו שיניו קהות מדברי האומר טמא, כיון שסבר שבאופן שיש ספק מה קדם, הרי הוא טהור (וטעון הסגר בלבד).