(236) חתימת הספר (כב)

חתימת הספר / פרק ז

וְעַל כֵּן, מִפְּנֵי גְּדֻלַּת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, נָהֲגוּ בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת חֶבְרַת גְּמִילוּת חֲסָדִים, לְהַלְווֹת לְאָדָם בְּעֵת צָרְכּוֹ, וּבֶאֱמֶת מַה יָּפֶה כֹּחַ חֶבְרָה קְדוֹשָׁה הַזּוֹ, שֶׁהִיא יָפָה מִסְּתַם מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ, מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים: א. כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה מְרֻבִּים הָעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה לְמוּעָטִים הָעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, וְאַף שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהֵם מְרֻבִּים, לֹא בָּא מָעוֹתָיו בְּסַךְ כָּל הַלְוָאָה, כִּי אִם מְעַט, אַף עַל פִּי כֵן נִרְאֶה פָּשׁוּט, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲשֹׁב לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ הוּא לְבַדּוֹ הָיָה הַגּוֹמֵל חֶסֶד, כֵּיוָן שֶׁבְּלָאו מִעוּט הַמָּעוֹת שֶׁלּוֹ, לֹא הָיָה הֶעָנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַמְבֻקָּשׁ שֶׁלּוֹ. (וּכְעֵין מַה דְּאָמְרִינַן הָעוֹשֶׂה אֶת כֻּלָּהּ, וְלֹא הָעוֹשֶׂה אֶת מִקצָתָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם זֶה אֵין יָכוֹל לְבַדּוֹ לִשָּׂא אֶת הַמַּשָּׂא וְזֶה אֵין יָכוֹל, פָּסְקָה הַמִּשְׁנָה דְּחַיָּב. וְהַטַּעַם דְּזֶה לֹא נִקְרָא מִקְצַת מְלָאכָה, כֵּיוָן דִּבְלָאו דִּידֵהּ לֹא הָיְתָה נִשְׁלֶמֶת הַמְּלָאכָה, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה כָּל הַמְּלָאכָה). וְגַם הִיא מִצְוָה שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא עָלֶיהָ מָעוֹת, וְלֹא בָּאָה בְּרֵיקָנְיָא, וּשְׂכָרָהּ הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל מֵחֲמַת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה. וְגַם הַמִּצְוָה יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּעֲסָקָיו אוֹ שֶׁהוּא יָשֵׁן. וּלְבַד כָּל אֵלֶּה יָדוּעַ הוּא מַה דְּאִיתָא בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת, שֶׁאִם אָדָם הוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר מִצְוֹת, וּמִצְוָה קְבוּעָה לְדוֹרוֹת אֵין לוֹ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ? אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּמִצְוָה דְּרַבִּים, כְּגוֹן זוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אוֹ מִי שֶׁהִנִּיחַ מָעוֹת לְהַחֲזִיק יְשִׁיבוֹת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם יֵשֵׁב בְּגַן עֵדֶן, יִתּוֹסֵף לוֹ נֹעַם וְאוֹר עַל נַפְשׁוֹ עַל יְדֵי הַקִּיּוּם שֶׁל הַמִּצְוֹת, שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת תָּמִיד עַל יְדֵי הַמָּעוֹת שֶׁהִנִּיחַ מְיֻחָד לָזֶה.