292. טיול (א)

גַּם זֶה יֵצֶר הוּא בֶּאֱנוֹשׁ, שֶׁבִּימוֹת הַקַּיִץ מַרְבִּים הָעָם לִרְעוֹת אֶת עַצְמָם בַּגַּנִּים תַּחַת עֵץ רַעֲנָן, עַל שְׂפַת הַנְּהָרוֹת וְהַיְאוֹרִים, וּמַרְבִּים שָׁם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ שִׂמְחַת הוֹלֵלוּת, וְיֵשׁ שֶׁהֵם לְהוּטִים הַרְבֵּה אַחַר תַּעֲנוּגֵי וְהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵם מַקְדִּימִים לָלֶכֶת קוֹדֶם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, וּמְבַטְּלִים תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְנִמְשָׁכִים אַחַר אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מְרֻבָּה, עַד שֶׁהַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם, וְהַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.