(245) חלק שני, פרק ב

וְהִנֵּה הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קדוֹשִׁים". וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְהִנֵּה בָּזֶה כָּל הַמַּאֲמָר כִּפְשׁוּטוֹ. הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְקוֹר הַטּוֹב וְהַחֶסֶד, מִכֵּיוָן שֶׁאָדָם כּוֹפֶה יִצְרוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְצַד הַקִּדֻשָׁה מְעַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו קְדֻשָׁה הַרְבֵּה בִּמְלֹא חָפְנַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּמַחַט שֶׁל סִדְקִית וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, הַיְנוּ, שֶׁנִּמְשֶׁכֶת קְדֻשָּׁה מִלְּמַעְלָה עַל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה לְמַעְלָה וְיִצְטָרֵךְ לַעֲמֹד לִפְנֵי כִּסֵּא ה', מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי הוֹד וְהָדָר שֶׁל קדֻשָּׁה (וְהוּא מַה שֶׁכָּתַב שָׁם אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק: "וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךָ מַחֲלָצוֹת").