(247) חלק שני, פרק ב

(וּבָזֶה בֵּאַרְתִּי הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים: "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר, אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ". וְלִכְאוֹרָה, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב מִתְּחִלָּה: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ וְגוֹ' ", וְאַחַר כָּךְ: "לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֵל זָר", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְלָמָּה הָפַךְ הַסֵּדֶר? אָכֵן חֲזַ"ל אָמְרוּ לָנוּ: אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? זֶה הַיֵּצֶר הָרָע (דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְּחִלָּה מְסִיתוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת, שֶׁאֵינָן חֲמוּרוֹת כָּל כָּךְ, אַךְ שֶׁלְּבַסוֹף עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וּמַתִּירוֹ אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה. עַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא). וּבֵאוּר הַכָּתוּב: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, הַמַּעַלְךָ" וְכוּ' הוּא כֵּן: הֲלֹא הֶעֱלִיתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כְּדֵי שֶׁתְּקַבֵּל הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזֶה לְךָ הָאוֹת וְגוֹ', בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקים עַל הָהָר הַזֶּה", שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הַיְצִיאָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י, וְעַל כֵּן: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ". וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הָרַב לְתַלְמִידוֹ: פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ. וּמַה שֶּׁאָמַר: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ", כִּי הַקָָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לִתֵּן לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, אָכֵן בֶּאֱמֶת תָּלוּי הַכֹּל לְפִי כֹּחַ הַמְקַבֵּל, וְלָזֶה אָמַר: "הַרְחֶב פִּיךָ", רָצָה לוֹמַר: הָכֵן עַצְמְךָ לְקַּבֵּל הַרְבֵּה, "וַאֲמַלְאֵהוּ" לְפִי הַהַרְחָבָה שֶׁלְּךָ. אָכֵן הִקדִּים הַכָּתוּב: דְּאֵימָתַי יִתְקַיֵּם זֶה בְּיָדֶךָ? כְּשֶׁ"לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֵל זָר", זֶהוּ הַיֵּצֶר הָרָע, לֹא יִהְיֶה לוֹ אַכְסַנְיָא בְּגוּפְךָ, וְאָז תּוּכַל לְהִתְחַזֵּק וּלְהַרְחִיב פִּיךָ לַתּוֹרָה, "וַאֲמַלְאֵהוּ". כִּי בַּעֲבוּר זֶה הֶעֱלִיתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וְגוֹ', לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ"). אֲבָל אִם יֵשׁ בְּגוּפְךָ אֵל זָר, דְּהַיְנוּ מָלֵא הִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא אוּכַל לְמַלְּאוֹת רְצוֹנְךָ לְהַרְחִיב פִּיךָ בַּתּוֹרָה.