(248) חלק שני, פרק ב

וּבְכָל זֹאת אַל יִפֹּל לֵב הָאָדָם עָלָיו, אַף מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו וּלְהָסִיר לְגַמְרֵי הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה מִלִּבּוֹ, דְּאִם כֵּן גַּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו לֹא יוֹעִילוּ לְקַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ וְאֵיךְ יַגִּיעַ לְתַכְלִיתוֹ? אֲבָל הָעִקָּר בָּזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל: הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבְּכָל לְבָבוֹ הוּא חָפֵץ לְהָסִיר מַחֲשָׁבָה רָעָה מִלִּבּוֹ, בְּוַדַּאי יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם עַל זֶה, וְחָלִילָה אֵין לוֹ לְבַטֵּל שׁוּם מִצְוָה וְתוֹרָה אַף שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ טְהוֹרָה לְגַמְרֵי. וּבִכְגוֹן זֶה אָמְרוּ: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת אַף שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ שֶׁקְּדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה יְסַיְּעוּהוּ, שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת וְלִלְמֹד גַּם לִשְׁמָהּ. וְזֶה שֶׁנִּרְמַז בַּפָּסוּק הַנִּזְכָּר לְעֵיל גּוּפֵהּ, שֶׁמִּתְּחִלָּה כָּתוּב: "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", כָּתַב מִצְוֹת ה', הַיְנוּ לְשֵׁם ה', רַק לְעִנְיַן זְכִירָה, אֲבָל לֹא בַּעֲשִׂיָּה, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, בְּכָל זֹאת יָבִיאוּ אוֹתוֹ * מַעֲשָׂיו אֵלֶּה לְהָסִיר מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וּלְהִתְחַזֵּק עַל תַּאֲווֹתָיו, וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא לְמַדְרֵגָה: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" שֶׁגַּם הָעֲשִׂיָּה תִּהְיֶה רַק לְשֵׁם ה', וּבָזֶה יָבוֹא לְמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִים". אָמְנָם כָּל זֶה בְּמִי שֶׁבָּא לִטָּהֵר וּמִתְחַזֵּק לְהָסִיר מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהִמָּנַע מִתַּאֲווֹתָיו, אָז "הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ").