שיעור 35, ספר דניאל, פרק ד, א-ד

פרק ד א אֲנָ֣ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵֽיכְלִֽי׃ ב חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל־מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַֽהֲלֻנַּֽנִי׃ ג וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל דִּֽי־פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי׃ ד בֵּאדַ֣יִן עָלִּ֗ין חַרְטֻמַּיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָֽזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לָֽא־מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי׃

פרק ד, (א) עתה מתחיל לספר באיגרתו את דבר החלום שחלם, ומקדים לומר, שלא יחשבו שהגיע אליו הדבר בדרך הטבע מחמת שהיה בצרה ויגון, שהם גורמים לעצבות ומרה שחורה, אלא אֲנָה (-אני) נְבוּכַדְנֶצַּר, שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי – שליו ורגוע הייתי בביתי, בשלוה פנימית שלימה, וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי – וגם מבחוץ לא היו לי אויבים ומלחמות, אלא הייתי רענן בהיכל מלכותי.

(ב) ומתוך שלוה פנימית ושלום חיצוני אלו, חֵלֶם חֲזֵית – ראיתי חלום מסוים, וִידַחֲלִנַּנִי – והפיל עלי מורא ופחד, וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי – ואחר כך היו לי הרהורים מבהילים על משכבי, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי – והיה נראה לי שאני רואה חזיונות נוראים ומפחידים.

(ג) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם – וממני יצאה פקודה, לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל – להכניס לפני את כל חכמי בבל, דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי – כדי שיודיעו לי את פתרון החלום.

(ד) בֵּאדַיִן עָלִּין חַרְטֻמַּיָּא – חכמי הטבע, אָשְׁפַיָּא – החוזים בכוכבים, כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא, וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן – ואמרתי לפניהם את החלום, וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי – ולא ידעו לומר לי את פתרונו.